ו

אתמול, כשכולם צמו על חורבן בית המקדש אני צמתי על החורבן שלי. חורבן הבית, חורבן הנפש, הגוף, האמונה. מן חורבן כזה, שאין לו תקומה. חורבן מחורבן.... והחיים? מורחבים, מחורבנים..... אז צמתי בסוף למרות שהתלבטתי. כי האמת? וואחד חורבן היה לי.

כן... מילים כדורבנות. כולנו כאן מתאבלות על מי שהיינו ואיננו עוד. כולן כאן עברו שואה פרטית. שואה שלא כולם מכירים בה. שואה אישית. שואה פנימית. אבלה ירושלים ואבלות גם בנות ציון..! לכן בהודעתי הקודמת איחלתי לנו גאולה פרטית לכל אחת. וגאולה כללית לכל עם ישראל. שלא נדע צער וסבל יותר לעולם. משתתפת איתך. מהדומה לך..

רק שתדעי כמה אני מעריכה אותך על הסובלנות והחכמה. איך את מוצאת בתוך כל הכאב שלך זמן לראות אותנו, כולנו, כמעט בלי לפספס ותמיד למצוא מילים כל כך נכונות , מחזקות ונעימות!! תודה לך מעומק הלב, ריגשת אותי ממש!!

אחרי השצמת על החורבן אפשר להתחיל להמשיך ולבנות לא לאבד תקווה ואמונה לשנה הבאה...... אור ותקווה אידה עו"ס MSW פסיכוטרפיסטית טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il