נפש גנובה- ט'

כל לילה באת לחדרי שלי בשקט ניגשת למקום בו ניסיתי לישון התחלת להפשיט אותי ולהיצמד אליי "זה הסוד הקטן שלנו"- אמרת לי שוב ושוב... פתאום התחלת לדחוף לנשום בכבדות ובמהירות ואני, מה אני יודעת?? הנאה??? מה זה?? מה עושים?? רציתי להשתלב, כדי לא לחוש את כל מה שקשה לי לתאר במילים אבל קפאתי "אני אוהב אותך" - אמרת... (מאוחר מידיי אני מבינה שאת יצריך אהבת) ..... אז, פשוט שכבתי שם וחשבתי מה עשיתי כדי להיות ראויה לכך?? לאט לאט התחלתי לבכות בשקט כשהכאב רק גבר והחמיר ואתה, לא שם לב אלא נהנית גנחת והלכת כל פעם מחדש..... משאיר אותי שם לבד מבולבלת כועסת (על עצמי כמובן) שמחה שאוהבים אותי אבל מרגישה רע בדרך שמראים לי את זה הלוואי והייתי יכולה להגיע סוף סוף לשלב בו אני כועסת עליך ולא עליי,לשנוא אותך על שעוללתת לי ולא על גופי....... דיי לסבל שעברתי ממך (!!!) הלוואי ואפנים זאת...

אני מצטערת.......... אם זה בסדר אני אשלח קודם כל חיבוק... להיות איתך בכאב לחזק אותך שאת לא אשמה לאפשר לך להפסיק לכעוס על עצמך יותר לקבל ולאהוב את עצמך את לא טעית את לא אשמה זה רק הוא וגם עם הרגשות מעורבים ויש אפילו רגשות חיובים ואולי אפילו אהבה... זה סוד הקסם של הפוגעים בעורמה במילים יפות ואוהבות. מאוד אמיץ מצידך לומר ולכתוב את הדברים מזכירה שאת בדרך הנכונה... תאמיני בעצמך איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית