..............................

מוצפת ברמות הסטריות וכבר לא יכולה לבד עם כל זה. ובאשר לטיפול, עד מתי צריך להיות בטיפול? נגזר עלי להיות צמודה לבייביסיטר עד סוף החיים, רק בגלל "שההורים" שלי היו הכל חוץ מהורים והכל רק במובן השלילי? עד מתי? מתי זה יגמר כבר? אני מרגישה שאם אני ארפה, הכל יקרוס כמו מגדל קלפים רעוע. אם אני אזוז ולו במעט מעמדת השוטר עם באצבע על הדופק הכל יתמוטט, ואני כבר ממוטטת גם ככה. אין לי כוח יותר. אני מרגישה שלמרות כל מה שכבר עשיתי עד היום, וזה די הרבה, אני בחזרה בנקודת ההתחלה. אין לי כוח יותר. אין לי כוח לנצח אותם, אין לי כוח להיות אמא שלי ואבא שלי במקומם, וגם להיות אמא לילדי במשרה מלאה. אין לי כוח לכלום יותר, לא בנויה לחיים, רק להשרדות, ואני לא רוצה לשרוד יותר. זה מעיק עלי וחונק אותי. לא חזקה מספיק. החיים הם לחזקים, אני מרוקנת, לא נשאר בי כלום, ספק אם היה שם משהו אי פעם...... רוצה רק שקט ולנוח, אם אפשר לתמיד, רק לנוח....... אין לי כוח לכאב הזה יותר, ללבד המאולץ, ללבכות, לא יכולה יותר..... סליחה מציאות אחרת

מושיטה יד אין לי מילים חכמות רק רציתי שתדעי שאני כאן קוראת ומזדהה דמעה

מזדהה עם כל מילה ומילה- אתמול כתבתי כמעט אותם המילים בפורום הזה ואז מחקתתי אותם.. הכאב האין סופי- המאמץ האדיר כדי לשאר כאן- לשרוד- רוצה רק להגיד לך שאת לא לבד- מושיטה לך יד- כתף להניח את הראש- איתך- ינשוף

תודה רבה על המילים החמות, על שאת כאן. שלך - מציאות אחרת

עם המילים הקשות אני לא יודעת לענות על שאלתך כי אני באמת שואלת את עצמי- עד מתיי???? אבל אני מאמינה שעם טיפול נכון, מתאים לך, עם מטפלת שלא מחפשת שיקבעו אליה.. אלא מחפשת לרפא באמת.. אזי הטיפול יגיע לשלמותו את תוכלי לשים את הכל מאחור ובעצם להמשיך הלאה (אני לא מתכוונת לשכוח הכל אלא להתמודד עם הכל ושזה לא יהיה בוער כאילו זה נמצא מולך כל הזמן..) ובעצם- כל מה שאת מרגישה זה קונפפליקטים לא ברורים ולא פתורים לך לכן עד שהכל לא יהיה פתור הטיפול צריך להתמשך, עם כל הקושי שבכך.. את לא חייבת להגיב כי לא נעים לך, תעשי רק מה שעוזר לך וטוב לך!!!

הלוואי והיה לי טיפול ומטפלת שאפשר לסמוך עליה שהיא בעדי. אין לי מטפלת כאמור ואני כבר לא יכולה יותר. קשה מידי. תודה על המילים החמות. אין לי כוח לכתוב עוד. שלך - מציאות אחרת

מבינה שאת כואבת ומותשת.. לפעמים גם זה מגיע הרצון לוותר ולנוח אז התעייפת קצת את צריכה לנוח...ולהמשיך את חזקה ואת לא מוותרת בקלות שולחת לך חיבוק, סמויה

את חושבת שאני חזקה. אולי, אבל אני ממש לא מרגישה כזאת. אילו הייתי חזקה לא הייתי מתוטטת כל כך הרבה. תודה על החיבוק וחיבוק גם לך. שלך - מציאות אחרת

זו שאלה שעולה אצלי לאחרונה... עד מתי? והינה גם כאן... יש הרבה סוגים של טיפול קצרי מועד , ארוכים יותר ופחות למדתי שהטיפול בנפגעות הוא אחר טיפול בבנפגעות גלוי עריות הוא אחר עוד יותר הטיפול מבוסס על יחסים של רפוי.... ממקום שבו היחסים- הקשר הבסיסי ביותר נפגע, שובש, יחסים מעוותים- או שלא היו קיימים כלל?? הדרך היחידה לרפא ומלא את החסך, ללמוד -לבטוח, להאמין= זה דרך יחסים של רפוי ואמון ובמקרה הזה דרוש יותר זמן מטיפול אחר. מביאה ציטוט: גרעין חווית הטראומה הנפשית הוא הנישול מכוח והניתוק מין הזולת, ולכן ההחלמה מבוססת על העצמה ועל יצירת קשרים חדשים. ההחלמה יכולה להתנהל רק בתוך הקשר של יחסים שבים נפגעי הטראומה ובוראים את הכשרים הנפשיים שנפגעו או עוותו בידי החוויה הטראומטית. כשרים אלה כוללים יכולות בסיסיות לאמון, לאוטונומיה, ליוזמה, לכשירות לזהות ולאינטימיות. היכולות האלה נוצרו במקורן ביחסים עם אחרים, ובתוך יחסים שכאלה עליהן ליווצר מחדש. עקרון ההחלמה הראשון הוא העצמת נפגעי הטראומה. שומה עליהם להיות מחוללי החלמתם ומושליה. אחרים יכולים להעניק עצה, תמיכה, עזרה, חיבה ודארגה, אבל לא רפוי. נסיונות רבים לעזור , הנעשים מתוך רצון טוב וכוונות טובות, נכשלים מפני שהעקרון היסודי של העצמה אינו נשמר..... מתוך טראומה והחלמהג.ל.הרמן 1992 יקרתי את עכשיו מרגישה שאין כוח ואולי חלשה זה בסדר מותר להיות גם במקום הזה אבל אני יודעת וגם את כמה חזקה את וכמה כוחות יש בך!! כוחות גם להיות במקום הזה! תני לעצמך להיות שם זה יעבור ותאפשרי לעצמך לקבל עזרה כמה שאת צריכה איתך מחזקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה על התגובה הכל כך מושקעת שלך ועל המילים החמות. אני זקוקה למטפלת שאכן תהיה איתי ותאפשר לי להרגיש שבטוח להתקרב. אני הכי מבינה עכשיו, יותר מתמיד, שאני מנוהלת מתוך פחד להיפגע שוב מיתוך החשיפה ומיתוך התקלפות והשלת כל הקליפות והחומות. פוחדת והמענה לפחד הזה הוא דחיה של המטפלת אותי. אני לא מצליחה להתקרב אל עצמי. איך במצב כזה אני אצליח לאפשר למישהי זרה להתקרב אלי. ומיצד שני אני הכי זקוקה למישהי להשען עליה על מנת לפרוק המו כאב כדי להשאר עם פחות עומס ומשקל עלי ולהצליח להחזיק מעמד ולהגיע לחיים שבהם בחרתי והם כל הזמן מתרחקים מימני כמו שאני מתרחקת מעצמי..... אני אולי עושה רושם שאני חזקה, אבל נגמרו לי כל הכוחות. אין לי כוח יותר. אני שורדת, אבל כבר לא רוצה לשרוד, רוצה לחיות ואם אי אפשר ונגזר עלי לשרוד, מוטב לי למות. אין לי כוח לבריחה לכל שארית חיי. לא רוצה לברוח יותר בעיקר מעצמי. אני מרגישה שאני האוייב הכי גדול שלי עכשיו, ודי, לא רוצה יותר. ובאשר לעזרה, אין לי עזרה, אני לבד כבר מעל חודשיים באופן רשמי ועוד הרבה יותר מיזה באופן לא רשמי. 5 חודשים אחרונים לא היו טיפול אלא מטפלת שמוטטה אותי יותר ויותר, סיפור ארוך שלא מתאים לכאן. אפילו לישון כמו בן אדם אני לא יכולה, השעה 4:30 ואני עוד עירה כאילו היה זה אמצע היום, צריכה כבר לקום ליום חדש בעוד שעתיים. לא עומדת בזה כבר.... :( תודה שאת איתי ותודה על הכל. שלך - מציאות אחרת