קשה...

רוצה לכתוב ובאותו זמן לא סומכת-ממש לא! לא מרגישה בטוח- בפנים סערה גדולה שאני לא מצליחה לשתף את אף אחד- רע לי כל כך! לא מוצאת מקום אחד שאפשר להגיד אליו "טוב לי כאן" יותר מהכל אני מאשימה את עצמי שלא הולך לי- שונאת את עצמי- איך שאני משליחה את הכעסים על האנשים ה"לא נכונים"- מרגישה לגמרי לבד עם הכל-וקשה לי!

אני איתך בשקט אולי יעזור ללא מילים ..שולחת חיבוק לעידוד וחיוך מלא אהבה ...

המילים שלך כל כך עוזרות לי- להרגיש פחות לבד עם הכל- תודה!

מבינה אותך מאד, מבינה כמה קשה לדבר, להחשף להוציא. מבינה את תחושת החוסר בטחון. ומצד שני להוציא מוריד מהמשקל הכבד ומהעומס הרגשי. החיים האילו הם בסימן של סיכונים, יש מסוכן יותר ומסוכן פחות, וכל אחת בוחרת לעצמה את הדרך שלה. אם נכון לך לשתוק, זה הנכון עבורך. רק תקבלי את זה ואל תשנאי את עצמך על זה. את בסדר ואת טובה כמו שאת וכמו שנכון לך להיות. מחבקת ואיתך, שלך - מציאות אחרת

מצטערת שהכל לבד וקשה לך, אולי בהמשך ירגיש לך שאפשר לסמוך ולשתף לפעמים קשה לכתוב והכל נשאר תקוע בפנים כמו הר געש שכל הלהט בתוכו זה הולך ומתעצם ומאיים להתפוצץ בכז, רואה שהצלחת קצת להשתחרר ולשתף וזה טוב, מקווה שהקל עלייך גם אם אמרת מעט בכז, יצאת מהשתיקה!! שולחת לך חיבוק, סמויה

צר לי הכאב חוסר הבטחון הלבד הרע השנאה סלחי וקבלי את עצמך לא מגיע לך לכאוב ולסבול כל כך לא מגיע לה ולך השנאה העצמית מגיע לך הרבה יותר ובעיקר לא להיות לבד מושיטה יד מציעה חיבוק אם אפשר לחזק איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

כל כך מבינה את הרגשות שלך גמני נמצאת בתוך אותה קלחת עם ים של דברים קשים שלא מסתדרים שלא נגמרים ותמיד מרגגישה לבד והכי קשה זה הלבד אל תקחי דוגמה רעה ממני שלא נכנסתי כנסי וכתבי כל פעם אפילו משו קטן שולחת חיבוק גדול