התעללות מינית

עברתי התעללות מינית במשך מספר שנים בילדותי וכעת אני כבר למעלה מ 10 שנים לאחר מכן ומרגישה שבמקום שיהיה טוב יותר הכל רק הולך ומחמיר. יש יותר פחדים, לחצים, חרדות אני יותר סגורה וכמעט כבר לא מתקשרת עם העולם. ניסיתי לטפל בזה מספר פעמים ובכל פעם נתקלתי במטפל/ת שהבטיחו טוב וטוב וטוב ובסופו של דבר שום דבר לא התקדם, שום דבר לא קרה. אני לא רואה את עצמי מתקדמת הלאה בחיים ככה ולא רואה את עצמי יוצאת מזה אי פעם. אשמח מאוד לשמוע מה אוכל לעשות במצב כזה, אני לגמרי מיואשת כלום לא עובד ובמקום לקחת צעדים קדימה אני לוקחת בריצה אחורה. (בת גיל ה20)

יקרה מצטערת שהיית צריכה לעבור את מה שעברת אבל שמחה שהגעת שומעת את הכאב והקושי להתמודד קוראת גם את הרצון שהסתדר ואת התקווה שבי איתנו שתפי כמה שאת רוצה ויכולה אני איתך

אני אשתף קצת כמה שאני מסוגלת... (אני פוחדת נורא לחשוף פרטים שלא יחשפו בסופו של דבר את הזהות שלי). אני חוויתי את ההתעללות מצד אבא שלי (שלי?) מגיל 6 ועד גיל 14. תקופה אין סופית מלווה באין סוף לילות של סבל ימים של סבל ואם לסכם בכמה מילים השנים הללו אלו השנים שגורמים לי כל יום לרצות להיות כבר "שם". הייתי תמימה, לא הבנתי כלום. לא הבנתי מה קורה איתי מה הוא עושה לי, ומתי שכבר כן הייתי מושפעת תחת איומים שאם אוציא מילה ולו הכי קטנה על מה שקורה לי הוא יפגע בי. וכמובן כילדה זה הספיק לי כדי לשתוק, לשתוק מבחוץ אבל לזעוק מבפנים. אף אחד לא עזר, אף אחד לא ידע (?) אף אחד לא הגיע להושיע אותי מהסיוט הזה שנפל עליי בלי שעשיתי כל רע למישהו. ילדה תמימה שנכפו עליה חיים שלמים של סבל ויסורים בלתי ניתנים לריפוי. מי יכול לקחת על עצמו עול כזה, לא ניתן להבין זאת. מיותר לציין שלא היו לי לילות ולא ימים, חליתי אין ספור פעמים, זעקתי לעזרה לכל העולם והעיניים שלי היו צועקות "הצילו" (ולא קשה לפספס את זה בתמונות הילדות שלי) ואף אחד לא ראה כלום!! או שיותר סביר להניח שראה והתעלם. כמובן על ה"לימודים" אין צורך לומר דבר, הכל ברור... וכאילו לא הספיקה לי הילדות האיומה זו, גם בבגרות ועד עכשיו אני ממשיכה לסבול. יש לי פחדים יש לי התקפי זעם והתקפי קוצר נשימה שהרופאים לא מייחסים לה כל חשיבות ואני בנתיים סובלת. אני לא מסוגלת להתקרב לאנשים ומתנתקת מהחברה ומהעולם וחייה לבד, לבד. אין עם מי לדבר, אין את מי לשתף, אין למי לבכות ואין למי לחכות. הכל זה עם עצמי והסבל שלי, עם עצמי והדחייה כלפי עצמי. אנשים מפחידים אותי, מתיישב ליידי גבר באוטובוס הלב שלי מתחיל לדפוק בטירוף אני מזיעה נכנסת לפאניקה ועוד רגע הנשימה שלי נעצרת. גם לסיכום הבגרות הלכה, אז מה נשאר? הרי גם העתיד הלך, בקיצור לא נשארו חיים, לא נותרה סיבה לחיות. ניגשתי לטיפול פסיכולוגי שלוש פעמים אף אחד לא עזר, כולם הבטיחו ולא קיימו. כנראה שהמקרה הזה גדול עליהם ואין מי שיעזור, כנראה שנגזר עליי לסבול כל החיים, תודה אלוהים.

מצטערת לשמוע על הפגיעה המתמשכת ממי שהיה צריך לשמור ולהגן הוא אבא הפר את האמון בגד ופגע יותר ממחצית מחייך היית בתוך הפגיעה חלק גדול ממך עוצב בגיל הקריטי ביותר אז תלחמת לשרוד והיום באים התגובות לטראומה פחדים חרדות, חוסר שקט, תמונות פלשים ועוד צר לי... לא פשוט למצוא את המטפלת המתאימה... הנכונה לך לא קל לתת אמון לאפשר לה... לך... לקבל עזרה לשנות זו עבודה קשה...עבודה עצמית...ארוכה צריך התמדה ועקשנות ואת מי שילווה ,יתמוך...יזכיר ויחזק את הכוחות הקיימים בך... אל תאמרי נואש לא אבטיח כלום אבל זה אפשרי וזה בידיים שלך מחזקת ושמחה שאת איתנו אידה עו"ס MSW טיפול בנפגות תקיפה מינית