מממממ...... לבד ועצוב....

כתבו פה הרבה על הלבד המעיק הזה. האמת היא שכתבתי כבר על הכאב הזה, והתחרטתי ברגע ששלחתי וביקשתי למחוק את ההודעה..... חסר לי המון אומץ לכתוב ואני מנסה להעיז שוב. משתבללת בתוך עצמי, בתוך הלבד ובתוך כאב ומועקה. מרגישה לבד בעולם מנוכר שאני לא חלק מימנו, לא שייכת לכאן, מעיקה, אי אפשר להכיל אותי, אני לא מכילה את עצמי. כבר קרוב לחודש וחצי שאני מתענה ולא מעיזה לדבר על זה, בעיקר כי אני מרגישה שהכל מגיע לי, שהם לא אהבו כי כנראה לא הייתי ראויה, ובעצם על מה אני מתאבלת? מי צריך אהבה מיצורים כל כך מעוותים? לכן זה שזה כואב הוא הזוי ועושה אותי מעוותת בדיוק כמוהם, מבקשים אהבה ממי שיודע להרגיש ומבין מה זה אומר ולא מי מי שאני טוענת שהם מעוותים, ולא אנושיים.... ובלי זה מרגישים סתם כלום, סתם בועה, וואקום, -א-פ-ס-.... מציאות אחרת

מקווה שאת מרגישה עכשיו קצת פחות לבד כאן איתנו ומקומך כמובן פה, איתנו ואת לא מעיקה טוב שאת כותבת על כך ופורקת מה שמציק לך מצטערת על האהבה שלא קיבלת ממי שככ רצית אנחנו בכל מקרה מאוד אוהבות אותך! ולא חושבות לרגע שאת אפס ואת כן ראויה לאהבה זה שהם לא.. הבעיה אצלם לא אצלך יקרה! בגללם יש לך תפיסה מעוותת של האני שלך אבל זה כי לא שאת הלא בסדר אלא זה שהם, הם הפוגעים, המעוותים ואם תרגישי ככה את תתני להם להרגיש על הגובה, בדיוק כפי שהם רוצים שתרגישי אבל לא! יודעת? אני מחזיקה את חיי חזק על שום כך שאני עושה דווקא למשפחתי! כדי לא לתת להם תענוג מכך שאני נופלת הם לעולם לא יקבלו את זה ממני בשביל לרכל..בשביל לרחם? ולהיפך, כל פעם שאפגש איתם זה יהיה בשיא האנרגיות החוצפניות שלי וההצגות והמסכות שלי אני..לא אראה חולשה בטח לא להם למי "שדואג" לי לא! זאת הנקמה הכי מתוקה תאמיני לי , לנפנף בהצלחה מול... הייתי אומרת שזה אפילו חוצפה וזה בדיוק כך אני רוצה להתנהג מולם !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ובשביל זה אני רוצה גם עבודה להוכיח שאני איזה מסכנה, גם אני מסוגלת! חחח (: סמויה

תודה רבה על המילים המחבקות והעידוד. אני יודעת שאחד מהאינסטינקטים ההוריים הבסיסיים הוא לאהוב את הילדים אהבה ללא תנאי, ואהבה ללא תנאי היא אהבה הורית ורק אהבה הורית. כל שאר האהבות הן אהבות אחרות, לא בכל מצב, לא בטוחות וקבועות כמו אהבה הורית. לכן שום דבר לא יכול למלא את הבור הזה, שום אהבה אחרת וזה חסר וכואב מאד, ואישית קשה לי לקבל את זה ולהשלים עם זה. בהאשמה עצמית יש מישום הקלה מסויימת על הכאב הזה, אבל עדיין זה לא פותר ולא יכול לשנות את העובדה הזאת. מיזדהה איתך בחשיבה של לא לתת להם את התענוג של לראות אותך בחולשתך, ולהיות תמיד "חוצפנית" לידם. זו בהחלט דרך טובה להחזיר לעצמך את השליטה על המצב. זו הייתה גם השיטה שלי כשהם היו בחיים ובעיקר בעת הפגיעה. מעולם הם לא שמעו מימני כאב או שאני סובלת. שנים ומגיל 3 לא בכיתי למרות הסבל שהעבירו אותי. יחד עם זאת הם עדיין ניצחו כי היו מצבים שבהם התעלפתי מכאב. אמנם לא הוצאתי הגה, אבל גם לא יכולתי לסבול והייתי מתעלפת במקום לצעוק או לבכות וזה שימח אותם.... באשר לראויה לאהבה. כבר אין לי את מי לשאול, כך שאני לעולם לא אדע בוודאות. צורם מאד להגיד שההורים לא אהבו, מבייש, משפיל, מעמיד אותי במבוכה ועוד.... שוב תודה, שלך - מציאות אחרת

חושבת לפחות לעצמי שכן יש את הרצון הזה להיות נאהב אז ועכשיו ולא אהבו .אבל לצורך ההרגשה הטובה מריך להאחז במה שקורה עכשיו . ללמד את עצמך לאהוב אותך את מי שאת לעשות רשימה של דברים טובים תכונות טובות . את חושבת שאין לך תקשיבי לאחרים לילד שאומר אמא אני אוהב אותך לשאול אותו באותו הרגע מה אתה אוהב , חברה מכרה כל אחד שאומר לך משהו שנעים לך לחקור ולבדוק ולחזק את האני הנכון והלא מעוות שלך . אני למשל אוהבת אותך מאוד את מוזמנת לשאול אותי למה ? חיבוק אוהב

תודה יקרה על המילים החמות, ואני דווקא חושבת שיש בהן המון חוכמה וחשיבה בונה. לבדוק ולשאול הוא משהו חכם לעשייה ולניסיון לשנות תפיסה מעכבת. קשה לי לאהוב את עצמי, לא מוצאת מה לאהוב בי. הרבה יותר קל לי לאהוב אחרים, הרבה יותר נכון וגם מחמם את הלב שלי ואולי גם שלהם. עדיין הכאב הגדול הוא שאין תחליף בשום מקום ובשום צורה למה שאיבדתי ולמה שלא היה לי, וצריך לחיות בלי זה. בשלב הזה שבו אני נמצאת זה רק נורא נורא כואב, מרגיש לי בלתי אפשרי, מנטרל אותי מחיים מלאים ומהחיים בכלל, כי המנוע של החיים הוא האהבה הזאת שלא קיימת בי... תודה על הנכונות ותודה שאת אוהבת. זה המון המון ולא מובן מאליו. וגם אני מאד אוהבת. חיבוק אוהב, שלך - מציאות אחרת

טוב שאת משתפת עכשיו, מבינה את הקושי והפחד מהחשיפה.. להרגיש פגיעה כל כך... וגם עכשיו זה לא קל... כל אחד מגיע וזקוק לאהבה צורך בסיסי להתפתחות ולגדילה וזה מאוד עצוב וכואב להבין - להרגיש לא אהוב והשנים החולפול אינן מנחמות או מקלות הלבד צורם.. לשתף אולי במעט זה פחות לבד? כאן איתך מחזקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה שאת כאן בשבילי ותודה על המילים החמות, זה כל כך המון בשבילי... מעבר ללהרגיש חשופה ופגיעה קיימת גם המון המון בושה בלגיד שהם לא אהבו מעולם, בעיקר בגלל שמדובר בשני הורים, בעיקר בגלל שהם ידעו לאהוב, רק שבעניים שלהם לא הגיע לי, ולאחרים כן. חיות הם אהבו ופינקו ואני לא הייתי ראויה, וזה חסר הגיון מטורף אבל עובדה.... שמחה שאני נמצאת פה בין אנשים טובים, מחמם את הלב, אבל אין תחליף או משהו במקום מה שחסר לי, ובהרגשה שלי אני לעולם לא אצליח להרגיש או להיות שלמה.... שוב תודה רבה, שלך - מציאות אחרת

מכירה את הצורך להיות אהוב ללא תנאי ומרגישה איתך כמה קשה למלא את בור ההזדקקות שנדמה לפעמים שתחתית אין לו. חיבוק גדול מחזקת את ידיך רות

תודה על המילים החמות. וכן לבור הזה אין תחתית והוא רק גדל ומגדיל את עצמו כל הזמן. כל מה שאני מרגישה בהקשר הזה מאד מורכב ופרוץ ורק הולך ומתעצם. לא מבינה עדיין איך מתמודדים עם זה ובעיקר איך ממשיכים הלאה בלי לשקוע לתוך זה ולהתקע שם. תודה על החיבוק ושולחת לך גם חיבוק בחזרה. שלך - מציאות אחרת