לכל הפחות לא אבדתי צלם אנוש....

אבדתי את אמונתי בבוראי, את האמונה בעצמי...בהיותי בחירת הבריאה (או נזר הבריאה כפי שמצוין באוריתא) אבדתי את הדימוי העצמי, הגופני/הנשי שלי...יחסי למין אימבולנטי וקיצוני... איבדתי חברים- בוגדנים..מטפלים- שרלטנים... אבדתי בן זוג-אקס מיתולוגי... אבדתי את יצר החיים..את יצר הליבידו..את יצר ההשרדות... אבדה לי הדרך-דרך הישר...דרך המלך...דרך האור..לצאת מאור כשדים! וכאשר אבדתי- אבדתי!!! אך מעולם לא אבדתי צלם אנוש! ועל כך אני טופחת בהערצה על גבי השחוח- שכוח הא-ל!

איבדתי את הבתולין...את טעם החיים..את האדופין והסרוטונין... איבדתי מאהבים רבים- כחול אשר על שפת הימים...וחשתי כגרגיר. איבדתי ..רעים-אהובים...איבדתי 7 ידידים בבת אחת- בפיגוע המשולש במדרחוב.. איבדתי חושים רבים....איבדתי אלחושים...ריגושים...נשים ואנשים! אך לשמחתי לא איבדתי צלם אנוש!

מתוסכלת יקרה אובדן אובדן כל כך גדול.... של כל כך הרבה .... לא פשוט ולא מובן מאליו...שלא לאבד את צלם האנוש.... מחזקת אותך אידה