סמויה , בובה , ינשופי ,מרום , מישל , ילדונת
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
ומי ששכחתי מה שלומכן מה קורה איתכן השמיעו קול שאני אדע שאני לא לבד
היי כאן , בימים טורפים בעבודה אין סופית בלי טיפול ו.. חולה.. אני נכנסת ורק קוראת.. אני כאן.. תודה יקירה
תודה על האכפטיות- בזמן אחרון לא נכנסת- מותשת-פיזית-נפשית-
בוחרת יקרה ): לא יודעת מה נכון לי לעשות לו יכולתי לכתוב באמת.. אך זה לא אפשרי כפעם חופש הביטוי שהיה לי פחת עד כדי ירידה למחתרת מרגישה כמו האנדר-דוג בגלל סיבות מסויימות, כותבים מסויימים ו..אני מאוד אוהבת להיות חופשייה בביטוי שלי דווקא באינטרנט נכון, אני לא שם ולא פנים לאנשים רבים אבל לא אומר שאיני קיימת ההרגשה שלא קיימת גורם לי להרגיש מחוקה וזה הרגשה נוראית וט' עבורי שאיני יכולה לסבול דווקא כדמות וירטואלית- ככה אני אוהבת להתקיים במלואי עם כל היכולות שלי! הן באות כולן לידי ביטוי רק במרחב הוירטואלי. כי במציאות יש דברים שאיני יכולה. אז מה הפלא שאני ככ אוהבת להיות דמות בפורום? הביטחון שהתערער כאן ויצירת הקומונה: "עם מי שרק מכירים אז מדברים" ודברים שמתרחשים מאחורי הקלעים לא ככ מתאים לי אני לא אוהבת קומונות זה מרחב ציבורי ויש פה מקום לעוד הרבה קולות גם אם אני לא מכירה אותם וגם אם מישהו ניצל בצורה צינית את המקום עדיין זה לא אומר שכולם ככה כל עוד הכותב לא פוגע מבחינתי הוא נקי אני לא חושדת בכותבים אני בוטחת בכולם גם באילה שאינם פנים עבורי וכפי שאמרתי, מי שפגע יטופל עי גורמים מה אפשר לעשות זה מקום ציבורי ו..לרוב זה לא קורה וזה היה חריג דווקא זה לא מה שעירער את בטחוני למרות הזעזוע. ולציפור נפשי, אני מצטערת שאנני כותבת לך מצטערת את בילבי אך אינני יכולה לכתוב לך מצטערת ואני מתגעגעת לדמעה אך היא איננה כאן ולעוד כותבים שמפעם היה לנו טוב יחד.. וזהו (: סמויה
לקול של שחף כי מהתחלה שהייתי פה (דווקא אני!) היה לי רק איתה בהתחלה ביטחון שכל מה שאני כותבת כל מה שאני עושה גם השטויות המופרעות שלי גם הבלגאן בכלל כל מה שאמרתי בשיא הנועזות והפתיחות היה מקובל אני מתגעגעת לקול שלה כאן ולתרומה שלה הגדולה לפורום לקול שהיה עבורי ועבור הרבה אחרות ! עמוד תווך כמה חסר לי הקול הזה עכשיו. רעוע לי אין מי שיחזיק מצטערת סמויה
אני חושבת שהמקום נשאר אותו הדבר . נכון שיש את החשש והקושי אבל שוב זאת מדיה . לא חושבת שנוצרו קומונות שקודם לא היו מטבע הדברים יש כאלה שאת מתחברת לכתיבתם יותר ואז עוברת לפסים אינטימים יותר כמו אימל או טלפון ובוחרת בהם להיות לך רשת ביטחון . ושוב מטבע הדברים יש כותבים שיותר מטרגרים אותי ועלהם יהיהה לי קשה יותר לענות מאשר לאחרים זה גם ברור . בקיצור יקרה מתי ואיך ועם מי שנוח לך אני כאן בשבילך מתי שתירצי ומאמינה שגם האחרות .
אין עלייך!!! צריך סבלנות ונחזור לשיגרה הבטוחה לאט לאט אם לא נוותר על הביחד נצליח איתך אידה עו:ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית
