טריגר... ככל הנראה

הדמעות בעיניים כבר מהבוקר. ושום דבר לא יוצא. רוצה כל כך לבכות על הפרידות שעברתי. על מה שפגעו בי ועל שלא מאמינים לי. רוצה לבכות על מה שאני מפסידה בחיים בגלל הפגיעה וגם על האדם שהפכתי להיות בגלל הפגיעה. אני נפרדת כעת מדמות חשובה בחיי, מפחדת שהיא תעלם לגמרי, אבל מאוד מאוד רוצה לשמור אותה לצידי. אני מנסה לכעוס על הפוגע ועל מי שלא מאמין לי ובמקום זה רק רוצה לבקש סליחה מכל מי ששיבשתי את חייו. כן, אני יודעת זה לא אני זה הפוגע ששיבש. אבל אני גם... אני רוצה לבכות, לכרית, למחשב, ובעצם רוצה לבכות לאמא. מרגישה אבודה בין כל הכאבים, דמעות

דמעות יקרה, מבינה את הכאב הגדול שלך, מבינה מקרוב, והאמת היא שזה כואב ואין מילים מנחמות, על הפגיעה שעברת ושלא הגיע לך לעבור כי זה לא מגיע לאף אחד, על שלא מאמינים לך, על תחושת האובדן של דמות אהובה, לא חושבת שיש לך על מה להתנצל, כי הבושה גרמה לך להסתיר את הסוד והפגיעה גרמה לך להתנהל באופן שבו את מתנהלת ואת לא אשמה בשום דבר מכל אילו, וכאב התחושה של חסך באהבה והבנה וקבלה עולה על כולם. יחד עם כל אילו רוצה להגיד לך שאל לך להצטער על הבן אדם שאת גם אם את מרגישה שאת כזאת בגלל הפגיעה, כי הפגיעה עשתה אותך רגישה וטובה, עם לב ענק ורצון לעזור לכולם. והחסך באהבה, הוא משהו שצריך למצוא אותו בתוכינו לעצמינו. אם ההורים לא נתנו לנו, אנחנו צריכות לתת את זה לעצמינו, וזאת זכות שמגיעה לנו מעצם היותינו. נכון שהיית מוכנה להיות אחרת ובלבד שלא תצטרכי לסחוב יותר את כאב הפגיעה, אבל אי אפשר לשנות את מה שקרה וחייבים למצוא את הטוב כדי להתגבר על הרע, ויש בך המון טוב שהוא בכלל לא מובן מאליו. מאחלת שיבואו ימים טובים יותר במהירה, ושולחת לך כוחות ואנרגיות חיוביות יחד עם חיבוק עדין ועוטף, שלך - מציאות אחרת

תודה, מה שכתבת אכן מחבק ועוטף. אני מבינה בימים אלו ששום דבר לא יחזיר את האהבה שחסרה לי אז, תובנה כואבת אבל הכרחית. מה שלומך? דמעות

יכולה לומר לך שבהחלט מרגישה את הצער והמועקה שעוטפת אותך ,מבינה אותך את יודעת , אצלי למשל הדמעות אף פעם לא באות כשאני רוצה לפעמים אני אפילו צובטת את עצמי ממש חזק כדי שיכאב אבל זה לא עוזר לי בכלל אין לי כיום יותר הרגלים לפגוע בעצמי רק כדי להרגיש כאב כדי שאוכל לבכות , הדבר היחיד שכן עוזר לי זה לנסות להתחבר ממש, אבל ממש ולגמרי למקום שהכי כואב לא לחשוב על כלום חוץ מהדבר המסויים הזה ועל מה שזה גורם לי להרגיש , וגם אז לפעמים זה עובד ולפעמים,,,,,,,, אולי יעזור לך לדבר כאן על,,,,,,,,מה שתחליטי? חטולית

תודה על מה שכתבת, ועל ההזמנה לדבר. אני מתקשה להבין מה שקורה לי. מתח בין הטיפול ובין המשפחה הלוחצת שלי ובין החלטות שאני צריכה להחליט בעבודה שלי. לילה טוב דמעות

מותר לך לבכות לשחרר את הכאב גם על זה שאמא לא שם... יש כל כך הרבה כאב וסבל תובנות חדשות וחשבות על אחריות שלא שלך לפגיעה ואחריות שלך מה לעשות מעכשיו למען עצמך... כאן בשביל יקרה שולחת חיבוק אם את מרשה... אידה עו"סMSW טיפול בנפגעןת תקיפה מינית

אני שמחה לקבל חיבוקים וירטואלים, והאמת שגם אמיתיים... דמעות