מחר..

נקבע לי טיפול ראשון למחר במרכז לנפגעות תקיפה מינית. פעם ראשונה שאספר למישו את התקיפה המינית שחוויתי. אני כ''כ מפחדת. הלכתי לזה לבד,בלי ידיעת ההורים. אני בת 16. בבקשה,מי שיוכל לעודד,לתמוך.. מישי עברה את זה? איך הם יכולים לעזור לי?

חבל שבנתיים את מרגישה שאת לא יכולה לשתף מקווה שבהמשך תוכלי . עצם השיתוף מוריד המון מהלב . את יכולה לשתף כאן ולא להיות לבד . שיהייה בהצלחה מחר זה לא קל אבל את הצעד הראשון עשית וההרגשה אחר כך הרבה יותר טובה של שיחרור מהנטל שיושב על הנשמה . בהצלחה ושתפי עם יבוא לך אני כאן בשבילך ובטוחה שגם האחרות

מצטערת לשמוע על כך שעברת פגיעה מינית אך כבר ניתן לראות כמה כוחות ואומץ יש לך נכון...זה מפחיד, אבל עשית צעד אדיר למען עצמך... ואכן כל הכבוד לך!!!! אין ספק שעם אומץ וכוחות כאלה תצליחי לעזור לעצמך!!! אל תחששי ללכת למרכז הם בצד שלך ...הם רוצים לעזור לך ואני בטוחה שכבר מחר במהלך הפגישה תרגישי הקלה! אם תרצי , את מוזמנת לשתף, לשאול בכל שאלה...להתייעץ... וגם נשמח להתעדכן על מחר!!! בהצלחה יקירה כאן בשבילך אידה עו"סMSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

זה כ'כ נורא!! ללכת לשם אחרי יום לימודים שקט ורגוע, פתאום להתחיל לפתוח צלקות ישנות, ואז כשאני אתחיל לבכות כבר ייגמר הזמן, ויאללה הביתה-לחברות,ללימודים ולסתום ת'פה. לא מסוגלת!! אני רוצה לספר כשזה מתפרץ! כשאני צריכה ורוצה ולא כשנקבע לי!! רוצה לפרוץ בבכי ושלא יכתבו מה שאני אומרת אלא יתנו לי חיבוק!! רוצה שכשייגמר הסיפור זה ייגמר ולא כשהזמן נגמר!! בבקשה תעזרו לי!! קבעתי איתם ב4 וחצי ואני עוד צריכה לשקר לכל העולם וליסוע לשם, וכרגע אני לא מרגישה מוכנה נפשית ליסוע.

מצטערת שאני מגיבה רק עכשיו, ובכל זאת מקווה שהפגישה הראשונה עברה בסדר ושיכולת לחוש בהקלה, ובכך שיש שם מישהי מקצועית, איתך בשבילך ועבורך, שרוצה לעזור לך ולהקל עליך. את גיבורה אמיתית על שעשית את הצעד הגדול הזה ואם נכון לך ספרי איך את מרגישה אחרי. כאן איתך ובשבילך, מקווה שאת בסדר ומרגישה טוב וקל יותר אחרי הפגישה ושהמטפלת טובה לך. שלך ואיתך - מציאות אחרת

רוצה לשתף סתם להיות . אני כאן איתך יקרה

אז ככה. אני יודעת שכולם ציפו שארגיש הקלה מטורפת. גם אני ציפיתי. הנשים שדיברו איתי היו מקסימות ותמכו ממש. סיפרתי הכל.כולל הכל.פעם ראשונה בחיים. ובכיתי,המון. אחרי שעה וחצי בערך יצאתי משם, והייתי פשוט אבודה. לא רציתי לחזור הביתה, לא רציתי לאכול/לישון/לעשות משו מוגדר. הסתובבתי לגמרי מטושטשת באיזור,במקומות שאני לא מכירה, ובכיתי עוד. ואז חזרתי הביתה. בלילה לא ישנתי כ''כ. בעיקר צרחתי בלחש מכאבי בטן והקאתי.היו לי כמה התקפים שלא כ''כ יכולתי לנשום. בבוקר הקאתי עוד כמה פעמים,אבל אבאמא לא יודעים כלום אז הייתי חייבת ללכת לביה''ס,שאף אחד לא יחשוד. עדיין יש לי גוש ענק של לחץ בחזה,וקשה לי לנשום, ויש לי בחילה. וזה בגלל כל הסיפור, אני יודעת. איפה ההקלה שכולם אמרו? איפה השלווה? עדיין זה רחוק ממני. עכשיו,בעיקרון הן אמרו שאני צריכה טיפול, והפנו אותי לכמה מקומות. הבעיה היא כזאת: מרכז תמר-שהוא בחינם, מפוצץ בנות והם יכולים לקבל אותי רק בעוד חצי שנה בערך, ואני לא מרגישה שאני יכולה לחכות עד אז. וכל שאר המקומות עולים בין 180-300 ש''ח לפגישה. אני נערה בת 16 וחצי,חוסכת טיפין-טיפין ללימודי נהיגה. ההורים שלי לא יודעים על הסיפור הזה ולא יידעו מיזה כלום. אין לי כסף להשקיע בזה. מה גם שההורים יראו שנעלמים לי סכומי כסף גדולים וירצו לדעת את הסיבה. קפצתי למים עם כל הכוחות שיש לי, אני אעשה הכל כדי לקבל עזרה, אבל ניראה כי אף אחד לא יכול להעניק לי את העזרה הזאת. מה אני אעשה?!