אדם בתוך עצמו הוא גר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
לפעמים פותח דלת מקבל מכה (בנסיון שלי ) אדם בתוך עצמו הוא גר מרגיש לי זיפת לא רוצה חיבוקים לא רוצה טיפול לא רוצה שיהיו איתי לא רותה רחמים לא רוצה ניחומים רוצה לפוף ולא להיות הכל כואב מידי שורף בועט ולא ברור יוצאת לחופש מתנתקת מהכל מתכננת כשאחזור לנעול הכל לא רוצה יותר טיפול לא רוצה לגעת לא רוצה לחפור פשוט לא רוצה כלום מתגעגעת לימים שהיה לי שקט שהתחבאתי מהעולם כשהכאב לא הפריע כי הוא לא היה קיים .כשהייתה לי משפחה כי הכחשתי איך הם . כשהיו לי חברים כשצחקתי וחייכתי כי אין כל ברירה . אוף ופוף הרגשתי גרשתי לא יכולה להרגיש את הכאב זה כואב מידי לא יכולה להרגיש אותו דרך המטפלת זה נורא שהיא מרגישה כאב ואני לא . לא רוצה טיפול יותר ולא נעים לי לחתוך מרגישה כמו סמוייה מול העוזרת נמאס לי
יקרה, דיברנו לפני שעה ולא אמרת לי כלום, ואני חושבת שיש לי חלק בזה שלא אמרת כלום.... כי אני לא אמרתי את הכל.... מניסיוני העכשווי דווקא, אחרי שמרגישים וזה כואב בכל תא ותא בגוף, להפסיק להרגיש זאת התחושה הכי הזויה שיש, וזאת תחושה שמוכנים להיפטר מימנה בכל מחיר, גם במחיר של להרגיש את הכאב במלוא עוצמתו. לא חושבת שכדאי להפסיק להרגיש אחרי שסוף סוף התחלת להרגיש, כי זה מעצים את תחושת המוות מבפנים. מוטב ועדיף לעבוד בטיפול על להקהות את הכאב שלעיתים קרובות הוא בלתי ניסבל בעליל. יודעת על מה אני מדברת כי זה חזק בעצמותי כרגע..... תצאי לחופשה שלך, תנסי לנקות את הראש ולהנות מכל רגע, תתנתקי מהכל ומכל מי ומה שעושה לך רע, צברי כוחות והרבה ותחזרי עם כוחות כדי להתמודד עם הכל. כידוע אין קיצורי דרך, ואם התחלת עם זה וכבר התחלת לגעת בכאב, תמשיכי עד הסוף ותנצחי אותו כי את עשויה מחומר מנצח, ואת יכולה. ובאשר לאין משפחה של עכשיו, אני חושבת שהדברים שקרו לך בתוך המשפחה סירסו לך את תחושת הבטחון בתוך המשפחה וכדי לא להרגיש לא בטוחה התנתקת מהכל כל השנים. עכשיו כשאת מרגישה המחיר הוא להבין את זה, ולכן הכאב כל כך גדול, כי בעצם מעולם לא הייתה לך מישפחה ששמרה והגנה עלייך, את עשית את זה לבד בכוחות עצמך. אוהבת אותך בכל ליבי ומחבקת, ואם את לא רוצה את החיבוקים זרקי לפח. מצטערת גם... שלך - מציאות אחרת
על עצמך דברים שלא קשורים אלייך. אני ככה כי אני ככה וזהו ובדרך כלל לא מדדברת זהו בדיוק אני בדיוק כמו השיר של שלום חנוך אדם בתוך עצמו הוא גר ובקשר לטיפול מרגישה את זה כבר הרבה זמן מעדיפה להפסיק כי אין לי אויר צריכה הפסקה לא יכולה להיות תלויה בטיפול ולהיות תלויה במטפלת בקיצור כרגע אני בפואוזה מהעולם
עם כל מילה ומילה- במיוחד שכתבת על הגעגוע למשפחה וההכחשה- אני כבר כמעט 3 חודשים בניתוק ממשפחתי- וקשה לי שאין לי אותם ב"כאילו" גם לי נמאס מהכל- רוצה להתעלם-להתחבאות-לא להיות- אבל השדים רודפים אחרי ואני כבר לא יכולה לברוח-מנסה לעבור את הגל הגבוה הזה-להחזיק חזק בחבל דק שקושר אותי לעולם הזה-שחלק זו את ושאר בנות הפורום- מנסה לא לוותר על עצמי- תודה שאת כאן ומשתפת בכנות- ינשוף
לא רוצה באמת לברוח מהעולם יותר כנראה רוצה שהעולם יראה אותי אבל זר לא יבין זאת ולכן מוצאת את עצמי שוב ושוב מוקפת באנשים ולבד . תודה על השיתוף ותודה שאת איתי זה כל כך לא מובן מאליו
שתהיה לך חופשה נהדרת ותחזרי עם כוחות מחודשים להחליט החלטות ולבצע אותן נכון שמאוד כואב להרגיש ולפעמים כבר לא רוצים שום דבר מחפשים רק את השקט רק שבתוך השקט הזה גם ישנם מחשבות רגשות וכאב לצערי אי אפשר לברוח מזה ולגבי המטפלת שלך כשתהי באמת משוכנעת שאת רוצה לחתוך מהטיפול כבר תמצאי את ההסברים המתאימים מספיק שתגידי לה מה שכתבת כאן בהצלחה יקירתי חטולית
קם לתפילת שחרית או משהו ... חומד תודה על כל מילה מאמינה שאת צודקת כרגיל . הייתי כמו הילדים במקום שלבעוט וללכת . חושבת שמה שהכי מפריע לי זה שאני לא נותנת לה להתקרב . ורואה את הכאב שהיא חווה בגללי ולא מבינה על מה המהומה כאילו דא בכלל מקומות שכל חיי ידעתי שהם דפוקים כי עובדה שאני אחרת אבל לא הבנתי עד כמה הם הרסו את חיי . וזה באמת נורא שהייתי עיוורת והכחשתי שזה שאמא שלי לא אהבה אותי לא חיבקה לא הייתה שם בעצם כל כך כואב . לא הייתה לי אמא מתעללת היא כאילו הייתה ונלחמה בשבילי בבית ספר וכאלה אבל היא הייתה מרוחקת כזאת שהיא כמו ארמון קרח וזה נראה לי רגיל בקיצור המערבולת הזאת הורגת אותי ולא ברורה לי . פתאום עכשיו כאילו הפסדתי אמא כאילו שלפני זה הייתה לי פתאום השבוע שהייתי אצלה שמתי לב שאני מחבקת ונותנת לה נשיקה והיא עומד כמו נציב קרח ואחר כך עומדת ומסתכלת איך אני נוסעת ומסתובבת בן הנתיבים איזה 10 דקות פשוט הזוי ולא מובן . פתאום היא אומרת לי בכל שיחת טלפון אני אוהבת אותך וזה נשמע לי כל כך לא אמא כל כך לא אמיתי שזה נורא . בקיצור זה לא שלפני הייתה לי משפחה חמה ואוהבת זה רק שעכשיו אני רואה את זה וזה כואב לי שאני כזאת מטומטמת שהייתי צריכה את המטפלת כדי לראות ולהרגיש כאב . זה הזוי טוב חפרתי מספיק חוזרת למטבח שתהייה שבת שלום
מה שלומך? האם הזמן נתן לדברים להרגע? מעט מנוח? אם את זקוקה למנוחה מהכל אולי כדאי למצוא את הדרך לעשות זאת מבלי לפגוע בעצמך להפך לתת לעצמך...לפנק... למצוא את הדברים שעושים לך טוב שמרגעים ונותנים את הפוש להמשיך הלאה למען עצמך מחזקת ומחבקת אם אפשר??? איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית
