המצב לא מזהיר במיוחד
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני חולה , והחבר מצא זמן להגיב בצורה צינית וקלילה לזה שאני בבית עם חום שלשולים ומה לא. ופשוט אין לי כוח יותר. אמרתי לרופאה שלי שאני חושבת שאני חולה בגללו. בגלל כל הלחץ הזה בזמן האחרון. בגלל שהייתי עכשיו באילת עם כל החברים וחזרתי למרכז, כשלמעשה אני רוצה לחזור לעיר השמש שלי, לבית שלי. היא אומרת שזה הגיוני. כי פעם הרי לא הייתי תופסת וירוסים מכלום, רק כשאני בבאסה זה קורה. ואז זה יותר באסה. אני מרגישה כאילו חסרה לי כתף מתחת לראש וכל רגע שעובר היא מתרחקת יותר. כל שיחה עם החבר גורמת לי להבין שהכתף שלו לא תצליח להחזיק את הראש שלי, ואם אני אניח אותו על הכתף שלו אז הראש שלי פשוט יפול לריצפה. צריכה חיבוקים ואהבה...
וצרור של אנרגיות מלאות כוח להחלמה
כשחולים מרגישים הכל בעוצמות מופרזות לא נורא , מותר לך http://i.start.co.il/cfs-filesystemfile.ashx/__key/CommunityServer.Discussions.Components.Files/367/8524.2.JPG החלמה מהירה חטולית
קודם כל בריאות והחלמה מהירה דבר שני... אכן הגיוני שמצבך הנפשי משפיע על מערכת החיסון...ועל קליטת וירוסים...חום ושלשולים... וזה מרגיש שאת חשה קצת לבד כאן... קצת ניכור מהמרכז....אולי???? את צריכה להתרגל...ולבנות מערכת תמיכה וחברים ובכלל מעברים באופן כללי זה לא דבר פשוט... אז בטח שאת זקוקה לתגבור של חיבוקים ואהבה... מאחלת לך התאקלמות מהירה... ושוב החלמה מהירה אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית
גדלתי במרכז. באיזור בת ים. ומגיל 17 אני נמצאת בכל מקום חוץ מכאן. ואם אני גרה במרכז אז זה בעבודה שה אני עובדת 14 שעות ביום. ככה שמעולם לא היו לי כאן חברים. אני לא אוהבת כאן את המועדונים או את מקומות הבילוי\ והכל כל כך רחוק כשאין אוטו. וכולם כל כך מזוייפים. אני מתגעגעת לאילת. לגור בריבוע של קילומטר מרובע שמכיל את הבית העבודה הים והמועדונים. קשה כל כך כאן ואני לא רגילה. הדבר היחיד שבאמת היה לי כאן זה החבר. ונכון לעכשיו זה לא ממש בשמיים. אני מקווה שהעבודה החדשה תניב גם חברויות חדשות, או שפשוט אני שוב אארוז מזוודה ואחזור לאילת, הביתה.
כשיש לחץ ומתח בתוך הגוף, המערכת החיסונית מנסה למתן את המתח הזה שבתוך הגוף. לכן היא פחות זמינה ללתקוף וירוסים שחודרים לגוף ביתר קלות וכך נעשים חולים. המחסור בתמיכה ובהרגשהשל להיות עטופה ומוגנת מחריפה את המתח ומן הסתם גם את הווירוס. אולי זה הזמן להגיד לחבר שכשאת לא מרגישה טובאת מצפה מימנו לפרגן לך ולא להיות ציני. שזה מכבד עלייך יותר. שולחת לך חיבוקים עדינים, שלך - מציאות אחרת
זה כמו לדבר לקיר. אני כל הזמן אומרת לו מה אני צריכה ומה יעזור לי לעבור את הכל. הוא אומר שאני טועה. והוא חושב אחרת. ואי אפשר לשנות את זה. הוא החליט שהוא יודע מה טוב בשבילי והוא פוגע לאורך כל הדרך. :(
