לא יודעת מה נסגר איתי

מרגישה כאלו שאין לי שליטה על המחשבות שלי לא מצליחה להתרכז בכלום לא מרגישה כלום עפופה במין שום דבר מוחשי כמו תלושה מהמציאות ימים עוברים שבועות עוברים ואני-כלום כמו לא קיימת הצבתי לעצמי כמה מטרות כדי להעסיק את עצמי אפילו לחפש עבודה וכלום לא קורה קמה מהמיטה בבוקר-או לקראת הצהרים בגלל חוסר שינה בלילות או בגלל לילות לבנים היום נהפך ללילה והלילה ליום בוהה בקירות הלבנים ולא מוצאת את הכוח לקום לעשות משהו מרגישה גם שלא ממש אכפת לי שלא עושה כלום הפסיכיאטרית שלי אומרת -את שוב בדכאון עמוק מה עושים איתך אמרתי לה -כלום , זה הכי טוב , לא ? היא רוצה שאלך לקבוצת תמיכה שאינה קשורה לנפגעות טוענת שזה מפיל אותי יותר לעומק שאני לא מפסיקה להיות במקום שמזכיר כל הזמן את הפגיעות אולי היא צודקת אין לי כוח לחשוב על זה אולי מחר יהיה יום טוב יותר מי יודע ? זהו סיימתי לבלבל לכן במוח ליל מנוחה יקרות מפז כולכן חטולית

חטולית יקרה- כל כך מבינה אותך ומזדהה איתך-את הקושי להתרכז-חוסר -שינה--חוסר שליטה במחשבות- הבילבול- רציתי שתדעי שאכפט לי אליך-שאני איתך בלב ובנשמה- ינשוף

תודה מכל הלב נשמה אני בטוחה שאכפת לך ממני גם אני איתך בלב ובנשמה עניתי לך בהודעה שלך למטה תקראי מאמי שיהיה לך אחלה יום בלי עצבים חטולית

אכן נשמע כמו דיכאון קשה לתפקד ככה אני יודעת יאללה בואי נמצא איזו שמיכת פוך עבה ומפנקת ונתחפר מתחתיה עד שהכל יחלוף... גם אני מסתובבת ימים שלמים ללא תחליט מה שעוזר לי לצאת מהמיטה בבוקר זה הידיעה שיש לי בת שזקוקה לי באמת שאם לא הייתי מרגישה עד כמה היא זקוקה לי הייתי מזמן מוותרת ופשוט נשארת במיטה לנצח שולחת לך חיבוק עוטף ומקוהה שהימים הקרובים יביאו לך עיניין ושלווה אוהבת דמעה

את צודקת מאוד לא רק שקשה לתפקד בצורה כזו זה כמעט הופך לבלתי אפשרי ויש ימים שזה לגמרי אפשרי הפסיכאטרית אמרה לי שהשילוב של סכרת ופיברומיאלגיה זו " פצצה מהלכת " מבחינת דכאונות שיש יותר נפילות מעליות לכן המנונים של הכדורים צרכים להיות בהתאם-גבוהים אחרי שסיימתי את הסיפור עם הכדורים של הויאפקס ונשארתי עכשיו רק על ציפרלקס 10 מ"ג נראה לי ששוב תעלה לי את המינון , עד שנמצא משהו שיאזן את הדכאון הזה שלא עוזב אותי כבר כמה שבועות טובים כמה טוב שיש לך סיבה טובה לקום בבקרים אצלי יום כזה קורה רק כשאני אוספת את אספי שלי מהגן וזה יקרה רק מחר מרגישה כאלו שלא סובלים אותי כשאני במצב נפשי ירוד כזה אצלי בבית , לכל אחד יש הערות כאלה ואחרות שמפילות אותי יותר לקרשים , גם זה יעבור , אף אחד לא אוהב כשיש אנשים דכאוניים מסביבו דמעונת מאמי תראי איזו שמיכה חמודה מצאתי לנו כדי להתחבא http://www.shermtex.com/image/users/52910/detail/big/555707.jpg תודה יקירתי על חיבוק עוטף -כבר מרגיש לי טוב יותר אוהבת אותך מאוד נשמה חטולית

ראשית את לא מבלבלת לי במוח אף פעם. את כותבת על עצמך, כותבת את מה שאת מרגישה וזה טוב שאת כותבת ובעיקר זה אנושי. לפעמים הפגיעה הזאת מרגישה לי כמו שביטלה את האנושיות שבי כי כל מה שקשור לפגיעה כזאת הוא לא אנושי, מעוות והזוי. לעומת זאת רגש וכאב הם דברים מאד אנושיים, ולכתוב ולהביע אותם הם אותם הדברים שמזכירים לנו שלמרות הכל ואף על פי כן אנחנו נשארנו אנושיות. מעבר לכך אני רוצה להגיד לך שהפרחים הכי הכי יפים גדלים על הרבה הרבה טינופת וזבל. לכן יקרה לא משנה איך את מרגישה ועד כמה רע לך, הפרח שאת הוא הפרח הכי הכי יפה. את תמיד כותבת לכולם ותומכת בכולם. ולפעמים את זקוקה באותה תמיכה גם לעצמך. אנושיות כבר אמרתי? זה לתת לעצמך ביטוי ומקום גם כשרע ןכואב, ולדעת שיש ימים כאלה, וגם אם זה מרגיש אין סופי ונימאס כבר וכד', הם יחלפו ויבואו ימים אחרים במקומם, ימים יותר טובים. ועוד דבר, אני חושבת שלמדתי אותו מימך.... אם לא הולך בדרך אחת, לא ממשיכים בה אלא מנסים למצוא דרך אחרת, כי רק זה יוכל להביא את השינוי, ומחפשים עד שמוצאים. זו מטרה שיכולה מאד להעסיק אותנו.... מצטערת אם הכתיבה שלי נחווית נטולת רגש... אני פשוט כל כך מוצפת מבפנים ועוברת כל כך המון בבת אחת, שהכל מודחק ואני לגמרי מנותקת. ובכל זאת כתבתי מכל הלב ובהמון אהבה. אוהבת ומחבקת, שולחת ים של חיבוקים עוטפים ועדינים, שלך - מציאות אחרת

את צודקת בכל מה שכתבת האמת ? לא חשבתי שלימדתי אותך בכלל משהו אני כותבת כמו שאת אומרת מכל הלב והנשמה בלי לחשוב תומכת בכולן כי אני אוהבת את כולן וכשמרגישה שיכולה לתת אני בפול גז יודעת שהימים האלה גם יחלפו רק עד שזה יקרה בנתיים לא מצליחה להשתחרר מהמצב המציק הזה יפה שלי -את נשמעת מאוד מאוד מחוברת למה שאת כותבת את חווה את הכתיבה שלך כך משום שזה מה שמרגיש לך עכשיו וצר לי נורא שמרגיש לך גרוע כל כך מה קורה עם הטיפול והמטפלת שלך ? יש איזה שהו שינו לטובה ? תודה מאמי על חיבוקים עוטפים ועדינים-הם מרגיעים תמיד בזמן-אוהבת מאמי חטולית

איך את אומרת שאת מבלבלת את המוח כולנו כאן באותה ביצה. מבינה אותך אבל את הכוח לעשות ולקום תימצאי רק בעצמך . אולי תצטרפי לאיזה חוג למלאכה ותכיני דברים לאספי ,גם תהני מהעשייה וגם תעשי דברים לנכד המתוק שלך . את יכולה גם לנסות להוציא נכות ואז לבקש לימודים לשיקום וזה יוציא אותך קצת מהבית . אוהבת אותך ומחבקת אין לי הרבה מילים חכמות או מנחמות עכשיו .אני .

צודקת -את הכוח צריך למצוא מבפנים רק שעדיין לא מצאתי את הכוח הזה לגבי נכות-יש לי כבר נכות 100% מבטוח לאומי בגילי המתקדם הם אינם תומכים לשיקום לשום סוג רק קיצבה וזהו אין לך הרבה מילים חכמות ? ואייך את קוראת לכל מה שכתבת כאן ? את תהי בסדר מאמי , אני משוכנעת בזה כתבתי לך למטה מחבקת מתוקה חטולית

מאוד מעניין אותי מה את מרגישה? מה את חושבת? האם באמת התעסקות בפגיעה מעוררת את הדכאון? האם אפשר להתעלם הכל יחזור להיות טוב? כמובן כשמדברים וחושבים אז כואב וקשה... האם כשלא מדברים זה לא כואב וקשה? אני כן חושבת ומאמינה שאת צריך למצוא עוד עיסוקים שממלאים, גורמים להנאה ...מקלים מקווה שתרגישי טוב בקרוב איתך יקרה אידה

כמה עצוב לשמוע על הרגשתך הרעה על מחסור בכוחות ואנרגיות כל כך מכירה את זה על עצמי ויודעת איך זה מרגיש הלוואי והמצב כבר ישתפר אצלך! מחבקת אותך יקרה בכל החום שאני רק יודעת אוהבת אותך שחף

תודה נשמה על חיבוק חם גמני אוהבת אותך יפה שלי חטולית