אין סוף זיכרונות ט'

תמיד הראש שלי מכין לי הפתעות ולא מהסוג הטוב כמו בור בלתי תחתית עוד ועוד זיכרונות עוד ועוד פגיעות ועוד ועוד פוגעים איך שרדתי בכלל?? עכשיו מבינה את גודל הנזק הזיכרון החדש שחזר אתמול קשה והוא חזר באופן אחר אחד הקולות בפנים סיפר לי עליו ובזיכרון הזה מככבת אמא שלי ובעצם זה זיכרו מעורבב עם זיכרון ואני לא ישנה כמעט ועייפה ואין איפה לדבר על זה הטיפול רק ביום רביעי ובינתיים זה מבעבע לי בנשמה ושורף רוצה שיהיה כבר סוף לבור הזה דמעה

יפה שלי כמה הייתי רוצה לקחת ממך את הזכרונות ולמחוק אותך מהמאגר נראה לי שאת מתחילה להבין את עצמך לתת מקום יותר של אני חיה ומגיע לי כי אייך שרדתי את התופת הזאת שלא נגמרת כל זכרון מהווה עוד מקור לכאב עוד משהו להתמודד איתו ואולי גם סוף סוף להבין את עצמך ? ויותר חשוב מזה לא לשפוט את עצמך! מנקודת המבט שלי -אני פשוט מעריצה אותך על האומץ שאת מתמודדת עם כל זכרון חדש שעולה ולא חשוב כמה זה כואב מבינה שאינך יכולה לשתף כאן תראי -היום יום שני כבר מחצית היום מאחורייך עוד יום נשאר לעבור-מחר והנה כבר מגיע יום רביעי את יכולה כמובן לפחות לכתוב כאן על אייך שזה מרגיש לך? כלומר -עצוב לי שאני מגלה שגם ,,,,,,,,,,?(דוגמה) או אני לא מאמינה ש,,,,,,,,(דוגמה) גם לבור הזה יש תחתית מאמי מקווה שקראת גם מה שכתבתי לך למטה איתך מתוקה שלי חטולית

את מחזקת אותי מאוד באמת מרגישה את מילותיך כמו חיבוק קשה לי עכשיו עם הזיכרון החדש אבל אני מתמודדת מחכה כבר ליום רביעי שאוכל לתת לזה מילים תודה שאת כאן דמעה

כי אין לי מילים אחרות עכשיו ...אבל אני איתך יקרה

תמיד שמחה לקבל חיבוקים שולחת בחזרה דמעה

יקרה, הזכרונות האלו יוצאים כאשר הגוף שלך מרגיש בטוח מספיק להוציא אותם. הם יגמרו באיזה שהוא שלב. הדברים שעברת נוראיים בעוצמתם ובנזק שהם עשו, אבל הם לא אין סופיים בכמותם, לכן זה יגמר. אי אפשר לדעת מתי אבל למרות שהתחושה היא של אין סוף, זה לא כך. היכולת שלך למלל את הדברים ובעיקר לעבוד על להשלים עם מה שקרה בלי להאשים את עצמך הם הדברים שיכולים להקל עליך. תכתבי עד כמה שנכון לך, העיקר שתפרקי מעליך את המועקה הזו ותעריכי את עצמך כי לא מובן מאליו בכלל ששרדת.... איתך יקרה, שולחת חיבוק עדין ועוטף. שלך - מציאות אחרת

זה מרגיש אין סופי אבל אני משארת שאת צודקת ומתישהו הם יגמרו אני שומעת שיר עכשיו של אריק אינשטיין יש שם שתי שורות "תיכף זה יעבור תיכף ידליקו אור" ממש מדבר אלי... מצרפת קישור: http://www.youtube.com/watch?v=gThK3eTNyMU&feature=related תודה על החיבוק דמעה

דמעה יקרה כשיש מקום הזכרון עולה כנראה שיש מקום לעלות יש לך גם את הכוחות.. ויום רביעי תוכלי לתמלל את הזכרון לעבד בכדי שלאט לאט ישאר מאחור... מחזקת איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

מרגיש לי כאילו כבר אין מקום לעוד מרגיש כאילו די כבר כמה פגיעות כמה פוגעים מקוה שזה יהיה הזיכרון האחרון לילה טוה ותורה שאת כאן דמעה

אני זוכרת את ההרגשה הזאת. זה קרה לי בצבא כשישבתי בגימלים בבית וחיכיתי ללכת לקב"ן עוד יומיים. אבל זה לא בריא. את צריכה לשאוב כוח מהטיפול, לא תלות. את חזקה בזכות עצמך, ומטפל טוב הוא איתך בראש בכל מקום ובכל זמן. כי המילים שלו חרוטות לך בראש ואת רגיעה את עצמך איתן. תהיי עייפה כשאת הולכת לישון. עייפה כזאת שאין לה חלומות או מחשבות או זכרונות. תעייפי את עצמך, תראי סרט טוב עם סוף טוב. ותכתבי בפורום מתי שאת צריכה מקלדת קשבת :)