אתמול סיפרתי לאחותי על מה שביכול

קרה לי בעבר, כי לי בעצמי, כידוע חסרה התמונה המלאה לגבי המקרה, ואפילו סיפרתי לה שקרו דברים שאני אכן זוכרת, בשנים האחרונות, שגם הם לא חייבים להתפרש כהטרדה מינית וכ"ו. בכל מקרה, היא לא מאמינה לי, היא חושבת שיש לי בעיה ושאני הוזה דברים ושאני צריכה לחזור לכדורים הפסיכיאטרים. אבל איך אפשר להתווכח עם תחושות?! ואני לא חולת נפש! זה פוגע שאחותי שאני כ"כ אוהבת, לא מאמינה לי שחייתי לצידה לאורך השנים. היא מעדיפה להאמין לצד אחד במשפחה מאשר לי. למה, אני פחות חשובה? היא תעשה הכל כדי לשמר את מבנה המשפחה, ולא משנה כמה אני סובלת?

גם אצלי במשפחה לא מאמינים לי ואף כועסים על הדברים שאני "ממציאה" ואני לא חושבת שאת לא חשובה לאחותך היא פשוט בהכחשה לא יכולה להודות אפילו לעצמה שיש צדק בדברייך לי קורה הרבה אפילו היום שאני פתאום מרגישה שהמצאתי או דימיינתי אבל כבר למדתי להלחם בהכחשה מחזרת את ידך ושולחת חיבוק אם זה בסדר דמעה

יש לי חור בראש של חמש שנים עם פלאשים בחלומות ופרטים שאני מנסה לחבר. וכל פסיכיאטר שאני רק מתקרבת אליו מסתכל עליי בחיוך כזה של- יש, מטופלת עם אמנזיה. כנראה שזה קטע נורא נחמד לכל אותם מלומדים לראות שיוכלו לגרום לילדה תמימה להיזכר. אני לא מחפשת שיאמינו לי. בטח שלא מהמשפחה. כי קשה לאנשים להאמין לדבר שאין לו פרטים ואין לו תאריכים ושמות ומקרים. וקשה להבין, כי לא תמיד רוצים. אולי זה קל יותר לאנשים סביבנו לחשוב שאנחנו חולים ושתרופה תסדר את זה, מאשר לחשוב שעברנו דבר כל כך נורא ומזעזע. אולי זו הדרך לאנשים להתמודד ולהראות אהבה. לפעמים בתור "הקרבן" אנחנו שוכחות עד כמה אנחנו יותר חזקות מכל מי שסביבנו, ועד כמה להם זה קשה להתמודד. אני לא מצדיקה את אחותך. אבל לכעוס עליה בסופו של דבר לא יעזור לך ולא יתרום לך בדבר. נסי לדבר איתה, להגיד לה שוב ושוב את מה שקרה, את מה שאת כן זוכרת. את התחושות, ולבקש שבמקום להגיד לך לקחת כדורים- היא פשוט תקשיב ותחבק. ברגע שאנשים יבינו עד כמה קל יכול להיות לעזור לנו ברגע נתון של הקשבה, אולי הם יפסיקו לנסות למצוא תחליפים, ויתחילו להאמין. נשמע לך הגיוני?? סליחה אם נסחפתי או אם משהו מדבריי פגע, זוהי דעתי הכנה ממה שאני עברתי בנתיים. שולחת אהבה ותמיכה מרחוק.

זה שאת אינך חולת נפש -לגמרי ברור! כואב מאוד שאין תמיכה מאף נפש חיה אחותך אינה מסוגלת להתמודד עם מה שסיפרת לה אני לא בטוחה שהמניע שלה בא דווקא מהמקום של שמירת מבנה המשפחה בכל מחיר לא כל מי שיקר לנו מסוגל לקבל את הדברים פשוטם כמשמעם נראה לי שאותה זה הפחיד ברמה די מזעזעת ולכן הגיבה בצורה כזו מבוהלת את אינך חשובה פחות מכל שאר האחרים , ממש לא כנראה שבתקופה שהיית מטופלת בכדורים התגובות שלך היו שונות היה נוח לכולם לדעת שאת מטופלת וכל האחריות ירדה מהם כעת כשאינך מטופלת תרופתית ואת חיה נושמת ובועטת הם לא מבינים , לא רגילים , לא יודעים אייך להגיב הייתי אומרת לך שתקחי את הזמן שלך ותחיי את החיים שלך בלי להיות תלויה בתגובות של הסובבים אותך ובלי להתיחס אליהם רק את עם עצמך , את מסוגלת לדחוף עצמך קדימה בלי עזרתם ? וכן לענות או להפגין את חוסר שביעות רצונך לחוסר אמון שלהם בלי לוותר לאף אחד ! בסוף זה יתחיל לחלחל איתך מתוקה -אל תרימי ידיים חטולית

למה כביכול? למה שתרצי....או בכלל מישהי תרצה להמציא או להזות... ובטח שאת לא חולת נפש! מי שחוותה טראומה כמו שלך מגיבה לטראומה ובטח שהיא לא חולה!!! לפעמים בני המשפחה אמא אחות וכ"ד צריכים "להגן על עצמם" להגן על שלמות שלהם של המשפחה גם במחיר כבד שלפגוע בך...שלתת לך הרגשה שאת לא בסדר..את "החולה" כי זה מאיים עליהם.... מפחיד!! את תצטרכי לעמוד על שלך! בעיקר מול עצמך!! ללכת לטיפול למצוא את האוזן הקשבת לך...את התמיכה את חשובה...בטח חשובה... אז שימי עצמך במקום ראשון!! מחזקת איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית