אוף לא יודעת

מה אני מרגישה . תחושה מוזרה מצד אחד רוצה לצעוק נמאס לי ודייייי ומצד שני מברכת על מה שעובר עלי . הדואליות הזו בן הגוף והנפש חדשים לי ומעניינים החוסר איזון ההקשבה לגוף שלי ולמה שהוא רוצה להגיד לי זה חדש ומרתק . מבינה עכשיו למה המטפלת שלי אמרה שהמסע הזה מרתק ומעניין ,ולא חשוב המקום שאני רוצה להגיע אליו חשובה הדרך . השבוע עברתי איזו דרך היא מעניינת ושונה והתגובות שלי מעניינות . ממקום שמשהו הפחיד אותי דרך התחלה של פלאשבק ,תוך עבודה על שינוי ובקשת עזרה ודיווח למטפלת באותו הרגע אחרי שיצאתי מימנה שהשיחה עשתה לי רע ועד נסיון לשמור את רגש הפחד והכאב מבלי לפחד תוך כדי עבודה עם אנשים ועד לרגע זה שאני לא מבינה מה קורה איתי מה נכון ומה לא . והתבונה שהכניעה ליקום וההענווה הם המקומות הכי נכונים עבורי אבל איך ? איך להניח ולשחרר שהדברים יגיעו בזמנם . והדבר שהכי מטריד אותי השבוע ? עם אני חלק מהגדול והגדול חלק ממני איך זה שאף אחד לא ראה שכאבתי ולמה אני לא רואה את הכאב של האחרים (יש כל כך הרבה כאב לא את כולו אני רואה ) סליחה שחפרתי כל כך הרבה זה מחשבות שרצות לי ואלי אני לא צריכה לעלות אותם אבל אין לי עם מי לחלוק את זה וזה נעשה כבד

היי יקרה, ראשית אין לך על מה להתנצל. המקום הזה נועד לכך שתעלי את התחושות והרגשות שנכון לך להעלות ולו רק בכדי לנטרל את הלבד שכל כך מעיק עלינו. ושנית כולנו כאן מתמודדות עם נושאים כאילו ואחרים ומיתוך כך יכולות להיזון אחת מהשניה ולתת ולקבל כוח ותקווה אחת מהשניה ואחת לשניה, מיתוך הניסיון של כל אחת מאיתנו.... לגבי השאלה שלך, אני חושבת שהסיבה לכך היא שלתמיד אנחנו רק יכולות להבין מה מישהי אחרת מרגישה, אבל אף פעם לא להרגיש מה היא מרגישה. וכדי להגיע להבנה הזאת הדרך היחידה היא לדבר על הדברים, כי אם לא אומרים לא יודעים. באותה מידה גם כאב פיזי מורגש רק אצל מי שכואב לו. מהצד אפשר לראות שבן אדם סובל מכאבים אבל אם הוא לא יצביע על המקום הכואב אפשר יהיה רק לנסות לשער מה כואב לו אבל לא לדעת בוודאות, אפשר יהיה לדעת מהסתכלות שהוא סובל אבל הוא יהיה חייב להגיד מה כואב לו כדי שנדע, ובכל מקרה אנחנו לא נרגיש שום כאב, אלא חמלה, אמפטיה וכד' כלפיהבן אדם שסובל. בכאב רגשי הלב נישבר ואם לא מדברים על כך אי אפשר לדעת, אי אפשר להרגיש מה ואיך אחר מרגיש... פשוט כי לב שבור הוא לא משהו גלוי לעין וכולנו רק אנושיים ולא על טיבעיים.... ובאשר לשאר הדברים, מה שלא נעשה ואיך שלא ננהג, הכל יגיע בזמן הנכון לו ולנו בכל מקרה לא תהיה ואין שליטה על הדברים כי הגוף שלנו הוא שמחליט וקובע מה לשחרר ובאיזה קצב לשחרר אותו. הדבר היחידי שאנחנו יכולות לעשות הוא להשתדל להקל על עצמינו באמצעות דברים שמשפרים לנו את ההרגשה ולהשתדל עד כמה שזה קשה לא להלחם בתופעות ובתהליך שמתרחש לנו בתוך הגוף. זאת מישום שלגוף שלנו חשיבה, הגיון והתנהלות משלו שבכלל לא קשורה לרציונאל ולהגיון שלנו, זה כמו שני חלקים שונים בתוך השלם שהוא אנחנו.... אוהבת אותך ומקווה שהזמן יקל על ההסתגלות למצבים החשים שפוקדים אותך עכשיו וגם על הכאבים שבהרגשה שלי לפחות חלקם נובעים מהפחד לשחרר כי לשחרר אומר להרגיש את הכאב במלוא עוצמתו, ואולי נגיעה חלקית בכאב כל כך כואבת ומפחידה שהגוף שלך נחסם בגלל הפחד. שולחת צרור גדול של חיבוקים עוטפים ועדינים, שלך - מציאות אחרת

את עוברת תהליך נהדר תהליך אמיץ שהוא גם.. קשה וכואב את המנצחת על התהליך ושל התהליך הרבה שאלות, תהיות, בלבול... צריך הרבה סבלנות והתוצאות מגיעות לאט לאט יש מתנות בדרך שימי לב אליהן למרות כל הקושי וכאב גאה בך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

הלזה את קוראת חפירות ? הלוואי והיית נכנסת ומשתפת יותר במה שעובר עלייך נשמע שאת נמצאת במקום של גילויים חדשים ושאולי כן יכול להיות מסע מוצלח תני לזה להיות ולא חשוב מה שזה הכל חלק בלתי נפרד מכל המכלול חטולית

אני תמיד נמצאת במקום של גילויים הם כואבים ולא נעימים והפיברו רוצח אותי אבל ההבנה שהגוף צועק את מה שהוא זוכר עוזרת לי לעבור את הימים . אידה אני מניחה שיהיו מתנות בדרך אני משתדלת להשאר קשובה עובדת על עצמי לא להרגיש קורבן ולהנות ממי שאני בלי עשו לי אכלו לי זה קשה . מציאות חמודה היה קשה לי לקרוא הכל כי בגלל הפיברו המילים קופצות לי אבל בגדול את צודקת ותודה שאת איתי . תודה בנות מחכה למחר לשיחה עם המטפלת למרות שמתה מפחד אחרי המקרה שבוע שעבר ,אבל נתגבר בעזרת מחשבה מציאותית אחרת