העתקתי מהשרשור הראשון, פשוט כנראה שלא ראו את זה.

נולדתי בתחילת שנות ה - 80. לפני חודשיים בערך הפסקתי עם הטיפול הפסיכיאטרי, בגלל תופעות הלוואי ובגלל שאני לא רוצה להיות תלוייה בתרופות, כי כשמפסיקים לקחת, מרגישים סוג של "קריז". בכל מקרה בימים אלה אני מרגישה את הקושי בלי התרופות ומצד שני מרגישה יותר חיות, אבל פתאום כל מציאות החיים נופלת עלי בבום. בלי התרופות הרגשתי שאני לא לוקחת אחריות על עצמי והיתי די אדישה ולא עשיתי כלום, פחות או יותר. עכשיו יש לי יותר חשק לעשייה ומצד שני חזרו לי הפחדים וחוסר הביטחון. אני יודעת שיש כאלה שיגידו לי שזה לא טוב שהפסקתי עם התרופות, אבל יותר טוב לי ככה, ואני נושאת בתוצאות, שלא תמיד נעימות כי חזרתי להיות סופר רגישה וזה יכול להביא אותי לתגובות קיצוניות, אבל אני מנסה לשלוט בזה. אני מרגישה גם נורא לבד ובדיכאון, ולא רק בגלל שהפסקתי עם התרופות, יש עוד סיבות.

מתבוננת יקרה, לא רוצה להשאיר אותך בלי תגובה, וראיתי את התגובה הזאת שלך בשרשור שלך. פשוט לא יודעת מה להגיד לך. תרופות הם משהו שרופא מחליט לתת וגם מחליט להפסיק. לא יודעת אם הפסקת על דעת עצמך או לא, לצורך העניין אני לא מתמצאת בתרופות ולא יודעת להגיד מה נכון ומה לא. באשר לרגישות המוגברת, אולי טיפול יכול לעזור לך, ואני לא יודעת אם יש לך מטפלת או לא.... ובאשר לתחושת הלבד, הרבה מאיתנו מרגישות לבד, גם אני, כי הלבד הוא תחושה מבפנים ואינה תלויה בכמות האנשים שסביבינו. לפעמים גם בתוך אולם מלא אנשים מוכרים אני מרגישה לבד... בכל אופן כאן את עם כולן ואת לא לבד לפחות הרבה כאן מרגישות כמוך. שלך - מציאות אחרת

רק את יודעת מה נכון לך! רק את מרגישה , כואבת - מתמודדת לקחת החלטה אמיצה עם יתרונות וחסרונות תיהיה עם יד על הדופק טיפול פסיכיטרי זה לא רק תרופות תיהיה במעקב... אני מקווה שאת בטיפול - פסיכותרפיה אם מי שממוחית בתחום! תקשבי לעצמך תוך שאת שומרת על עצמך ואל תהססי לבקש עזרה! כאן בשביל אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית