לעצום עיניים

חסרת כוחות, באמת מרגישה פשוט בהתשה מוחלטת קמתי היום ברבע לשבע בבוקר נרדמתי עכשיו לעשרים דק', חברה התקשרה, ביקשה שאבוא ואקח אותה באוטו שלה לבת"ח, היא לא מרגישה טוב...ניסיתי להגיד לך שבמצב שלה כדי להזמין אמבולנס..לא בא לי לנהוג באוטו שלה ואין לי כוחות ואני גמורה מצד אחר, לא יודעת איך לעשות זאת ולהגיד לה.. אני מרגישה כל כך רעה, שוב פעם זה בטח המקום של הלרצות, והרי הייתי בטוחה שכבר הרפתי מהמקום הזה. סיימנו את השיחה בכך שאמרתי לה שאבוא אני אוכלת את עצמי אין לי כוחות!! התקשרתי אליה עכשיו לנסות לברר אם מישהו אחר, התמונה נראית ככה שרק אני יכולה לעזור לה כעת..שונאת את המצב הזה היא לא ענתה לי, קצת הרגיע אותי שהיא לא עונה אני מתה לישון, אבל עכשיו לא ארדם, א' משום שאם ארדם אז בטח אתעורר עוד כמה שעות, ב' כי היא יושבת לי על הלב. ובלי קשר, עברתי משהו כל כך מעייף נפשית עד כדי כך שאני מרגישה את זה בכל הנימים בגוף שלי לפעמים בא לי להרדם בשקט, בשלווה, להתעטף בשמיכה דקה ונעימה להרדם לזמן בלתי מוגבל להרגיש שקט בכל הגוף בלי מחשבות, בלי דאגות, בלי פחדים ובלי שאלות.. בלי רצונות, בלי כמיהות, בלי תפילות, פשוט ערומה מכל דבר מכביד או בעל משקל. שלשום הייתה לי פגישה עם המטפלת שלי הכל נראה כל כך אופטימי ונראה שאני במצב טוב, לדעתה.. הרי אני מתאמצת ככול יכולתי להרגיש טוב, לנסות..להתאמץ גם בימים הקשים ביותר אני ממשיכה להתעקש על החיים האלו.. למה? כי כנראה עדיין לא זכיתי לחיות חיים ויש בי ניצוץ של תקווה בוער שעוד יש לי סיכוי בקיצור- כבר לא יודעת איך וכיצד להביא את עצמי כאשר אני מביאה את הצד הלא טוב, הפצוע.. אני לא מצליחה לקבל חיבוק, ומקבלת את זה שאולי אין לי כוחות או שאולי אני צריכה לגייס את כל הכוחות שאני מביאה את הצד הבריא, הנורמלי, זה שממשיך ומתקדם ורוצה ושואף ועושה ככול יכולתי להיות איכשהו בזרם של החיים, אז אני מקבלת המון אהדה, אבל עדיין לא מקבלת את אותו חיבוק לפעמים נראה לי שאולי אני צריכה להיות פצועה פיזית על מנת לקבל חיבוק? האם זה באמת כך? מה אני צריכה לעשות כדי לקבל את אותו חיבוק? ולמה כל דבר קטן גורם לי להרגיש כל כך הרבה, והיא בכלל לא עושה כלום..זו רק אני שרוצה להאמין שאני חשובה ושאכפת לה ממני ושהיא אוהבת אותי.. אבל אף פעם זה לא יהיה באמת אמא, אז בשביל מה? אין לי כוחות לרצות כל כך הרבה ובעצם להסתפק בכל כך מעט ובעצם הרבה פעמים בכלום ציפור

היום .מכירה כל כך טוב את הרגשת העייפות והלאות , ומבינה אותך שלפעמים אין כוח לעזור לשני . את יודעת מה יפה שגיליתי בחיים שאני לא אלוהים ואם גם נראה שהכל תלוי בנו (כי אנשים יודעים על מי להפעיל מניפולציות ) לא קורה כלום גם עם אומרים לא!!!!!!!!!!! איך שהוא הדברים מסתדרים גם בלעדינו . מקווה שאת מרגישה טוב וגם חברתך .

מה שלומך??? אך עבר? אני מקווה שהכל בסדר איתך ...וגם עם החברה שמחה לשמוע על הטיפול והקשר עם המטפלת את צריכה להיות את! בטוב ...וברע כך תוכלי לעזור לעצמך אל תאבדי תקווה שולחת חיבוק....אם אפשר... איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

אייך את מרגישה יקירתי התגעגעתי , חסרה כאן! מרגישה שאת ממשיכה להיות עמוסה ויחד עם זאת ישנה הקלה מסויימת לא ככ מפוקסת בעצמי כדי להכנס לפרטים מה עשית בסוף לגבי החברה שלך ? מאחלת לך יקירתי שכל המשאלות שלך שהן ככ פשוטות ובהחלט מגיעות לך שיתגשמו אחת לאחת שלא יכבה את אותו ניצוץ של תקווה כי כל עוד חיים יש סיכוי לטוב חטולית

לגבי חיבוק מהמטפלת. היה שלב שגם אני הייתי בתוך הנזקקות הנואשת כמעט לחיבוק אוהב ותומך מהמטפלת, וזו מעולם לא נגעה בי אפילו לא באצבע, עד כדי להזהר לא לגעת בי כאשר שילמתי לה על הטיפול. אחריה הייתה לי מדריכה שחיבקה כל הזמן ועטפה אותי כמו אמא והרגשתי שבתוך החיבוקים האילו נמצאים הכוחות שלי ומה שמחיה אותי. כשזה נגמר הנחיתה הייתה מאד מאד נמוכה וכואבת. ואני מספרת לך את כל זה כדי להגיד לך שהמטפלת צריכה להיות שם איתך ובשבילך, לעזור ולתמוך בך במילים כי היא מטפלת והיא לא אמא או חברה. אילו כנרא גבולות שחייבים להשמר אחרת הפגיעה והנזק גדולים הרבה יותר מהיתרונות והתמיכה הרגעית שחיבוק כזה מייצר. את החיבוקים את יכולה לקבל מחברות טובות, מהחברות בקבוצות תמיכה כל שהן שבהן תשתתפי אולי וכד'. ובאשר לחברה, אני חושבת שקשה לנו להגיד לא כי כאשר מבקשים מאיתנו משהו אנחנו בתחושה שסומכים עלינו ושאם לא ניענה בחיוב לא יבקשו שוב ולא יסמכו עלינו, ובתחושה אסור לנו לאכזב כי איכזבו אותנו. מה שצריך להפנים הוא שאנחנו לא חייבות להיות מוכנות בכל מקרה ובכל זמן, ויכולות לשים את הגבולות שלנו. מותר להגיד לא לפעמים וזה לא גורע מערכינו. אנחנו מחוייבות ללשמור על עצמינו ואם פעם אנחנו לא יכולות זה לגיטימי... יש לנו תחליף, אנחנו לא נמצאות על אי בודד. תמיד יש עוד אנשים ועוד אופציות.... מקווה שהתאוששת קצת, חיבוק, שלך - מציאות אחרת