רציתיי טריגר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
לכתוב באמת שרציתי לכתוב אבל לא יוצאות לי המילים הכל מתפרק בין פירוק מוחלט לניסיונות נואשים להחזיק מעל פני התהום השפלה מין אלים נסיונות נואשים לשליטה הכל נוזל מבין האצבעות הכל מתפורר אני מתפוררת כל שבוע מעלה מינון של תרופות אני על כמות שלא הייתי כבר שנים וזה לא מייצב אותי זה לא מצליח להרים אותי זה לא בטוח לי הכמויות האלו ובו זמנית אין דרך אחרת היום עמדתי בתחנת רכבת ופשוט ראיתי את עצמי קופצת למסילה זה היה נראה כל כך מוחשי כל כך אפשרי כל כך הגיוני שנבהלתי מעצמי נבהלתי כי הרגשתי שאני מאבדת שליטה על עצמי ברחתי מהרציף לא יכולתי לסמוך על עצמי שאני לא אקפוץ ... אני לא יודעת מה קורה לי בכלל.... סליחה על הטריגרים סליחה שאני קופצת כל פעם משום מקום ונעלמת סליחה שאני לא חלק סליחה
ילדונת שלי מתוקה לא יודעת איזה כדורים את מקבלת ומה המינון יתכן שהכדורים לא מתאימים לך בלי שום קשר למינון ? איזה מזל שהצלחת להחזיק את עצמך ולא לפגוע לא לקפוץ את באמת נשמעת במצב לא טוב יש עם מי לדבר ? מה הטעם להעלות מינון שלא עוזר ? מה קרה חומד ? למה שוב השפלה ומין אלים ? איפה את ? מה עם תכנית השיקום שלך בהוסטל או איפה שזה לא יהיה ? לא קיבלו אותך ? ממתי את צריכה לבקש סליחה ????? הלוואי והיית נכנסת יותר אולי היה עוזר -מי יודע מי אומר שאת לא חלק מהפורום ? את ? באמת כך מרגיש לך ? חבל חומד מבחינתי כלום לא השתנה הלוואי ותכנסי יותר-למענך חיבוק ליל מנוחה יפתי חטולית
אני לא יודעת אני באמת לא יודעת כלום אין לי תשובה לכלום אין לי הסבר הכל לא ברור הדיכאון פשוט בולע אותי בלי סיבה הגיונית פשוט עוד גל שהגיע אחרי פרק זמן שבו הצלחתי להרים את הראש תרופות... אחרי שנים של שבהם ניסיתי כל כדור שקיים בפסיכאטריה אני כבר יודעת שיש שילוב שאמור היה לאזן אותי הבעיה שנשארנו באמור... וויתרתי על איזון רק שירים אותי אותי טיפה מהכובד של הדיכאון כדי שאני אצליח למשוך את עצמי למעלה, אבל גם זה לא קורה... ואני לא יכולה להרשות לעצמי להתרסק עשיתי דרך ארוכה מידי חזרתי לטיפול בתל השומר (שום מקום לא מקבל אותי) מעבר לזה המצב כרגע מחייב טיפול והם שם ובאמת תומכים ומנסים ולשם שינוי מאמינים בי ולמה הורסת את עצמי.. פוגעת..? אני לא יודעת וזה לא מרגיש חלק זה מרגיש שאני תופסת מקום זה מרגיש שזה לא בסדר לכתוב כאן זה מרגיש שאני זורקת כדורי אש והולכת לא מגיבה לאף אחת לא שואלת אני קוראת תמיד מאחורי הקלעים ויש לי מה להגיד ואין לי את הכוחות לכתוב וזה מרגיש אשם... כבר לא חלק מכלום.. וסליחה שגם התגובה כל כך מרוחקת מקוטעת אני חושבת שאני כבר לא זוכרת איך כותבים תודה שאת את
הדברים קשים ... הרבה כאב ובכל זאת יש כוחות... את מחליטה ובוחרת להלחם לא לוותר שמרי על עצמך תמיד טוב לראותך כאן כאן בשבילך אידה
אני רוצה למות אני פשוט רוצה למות אני לא זוכרת מתי הוצאתי את המשפט הזה מהפה שלי מתי הרגשתי את זה ככה בעוצמות האלה אני מתנצלת שכותבת את זה אני מתנצלת באמת זאת לא הודעה אובדנית אני פשוט רוצה לצרוח את עצמי לעמוד עכשיו בחלון ולצעוק לאלוהים שאני רוצה למות לצערי זה רעיון פחות טוב למות אני לא אמות וזה רק יביא את המשטרה אלי הבייתה וה' גם אם הוא ישמע הוא לא יעזור לי לא ברור למה הוא משאיר אותי תמיד בחיים לא משנה כמה פעמים ניסיתי שרדתי הרבה קוראים לזה נס אני לא יודעת מה מנסה לכתוב אני מפחדת לשלוח אני מפחדת להפסיק לכתוב אני מפחדת מלהרגיש ככה אני מפחדת מהבור הזה שהופך עמוק ועמוק יותר רע לי פשוט רע לי ואני לא יודעת מה לעשות עם זה...
ילדונת יקרה! הזעקה שלך מובנת ביטוי לכאב גדול מאוד! אני שמחה לפחות שזאת לא הודעה אובדנית כפי שכתבת אלא צורך שלך בלתי נשלט לצרוח מתוכך את הכאב בצורה של אמירה שאת רוצה ל.. שמחה שאת צורחת את הכאב הזה כאן בצורה מבוקרת ונשלטת את לא חסרת מעצורים! את יודעת לבלום גם רכבת דוהרת יש לך כוחות, אחותי! סחתיין. מאחלת לך הקלה בכאב הזה. סמויה
טוב שנכנסת וצעקת את עצמך רואים שמאוד רע לך אין לך שם עם מי לדבר על,,,,, טוב בטח שלא בשעות האלה אבל אולי מחר בבוקר ? מחבקת ברכות יפתי מקווה שיהיה לך ליל מנוחה חטולית
חזרתי הבייתה מקלחת עוד לקוח מרוצה "ראש השנה בחוץ בפנים הכל שבור לי איך אני רגילה לברוח מאמת פשוטה.."
מה קרה ? מבינה שמאוד קשה לך אבל ,,,,,,,, את לא חוזרת אחורה נכון ? תגידי לי שלא הרמת ידיים אמרת שבתל השומר טוב עכשיו אז מה ?,,,,,,,,,,,,,,,,,, איתך מתוקה שלי תמיד איתך חטולית
