היום.....
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
היום הוא יום הנישואים ה- 27 שלי, איך שהזמן טס, ואיך שגלגל מתגלגל לו. לראשונה אפשר להגיד שעברו עלי המון שנים קשות והשנה הזאת, גם אם הייתה מאד קשה לי באופן אישי, בגלל אופי ההתמודדות שלי והנפילה הגדולה שעדיין מדברת בתוכי, החיים לצד בעלי היו יותר טובים השנה. והשנה נוסף עוד יום נישואין למשפחה ובעוד שלושה ימים הבן שלי עומד להתחתן. ואחרי החתונה אני מתכוונת לבוא אל המטפלת שלי ולפרוס בפניה את כל קשת הרגשות המעורבים שאני מרגישה מולה ולפתור את הבעיות איתה אחת ולתמיד. או שיצא מיזה טיפול או שאני אחפש מטפלת חדשה. במתכונת הזאת אני לא ממשיכה. רק רציתי לשתף, ויום נעים לכולכן. אוהבת - מציאות אחרת
מזל טוב יקרה וואו 27 שנים זה המון כל הכבוד דמעה
תודה על המילים החמות. וכן 27 שנים זה המון זמן ובמיוחד שרובן היו קשות מאד, אבל אנחנו מחזיקות מעמד גם כשזה לא יאומן ומרגיש הזוי... שלך - מציאות אחרת
עכשיו אני מבינה ............אוהבת אותך יקרה ואל תישכחי אני איתך
תודה על החיזוקים. אובהת אותך ותמיד איתך. שלך - מציאות אחרת
מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מקווה שתחגגו או תציינו את המאורע המשמח! למרות ההתרגשות ובטח הלחץ של החתונה.. קחי אחריות אל תחכי שיארגנו בשבילך... ותעשי את היום הזה שמח ומאושר עוגה וכל מיני מסביב...יכול לעשות את שלו! אני מאוד גאה בך על ההחלטה שלך לגבי הטיפול מגיע לך לשים עצמך במקום ראשון ולקבל את הכי טוב את מה שמגיע לך! אני סומכת עלייך שתקבלי את ההחלטות הנכונות עבור עצמך!!! שוב מזל טוב ובהצלחה כאן בשבילך אידה
מאד מודה לך על הברכות והאיחולים ובעיקר המילים החמות. לשים את עצמי במקום הראשון ולדאוג לעצמי הוא משהו שהיום אני מנסה לעשות ולעיתים מצליחה במינונים קטנים. זה משהו שמעולם לא חשבתי שיוכל להיות עבורי כי מעולם לא ניסיתי לתפוס מקום, הייתי הרבה יותר בכיוון של להעלם. היום במצבים טובים שלי אני מנסה, במצבים קשים זה בדרך כלל בורח לי למחוזות הלא שווה ולא ראויה, ומן הסתם לוקח לי זמן להתעשת ולחזור לעצמי עם החלטה של שינוי הקיים והפיכתו למשהו טוב יותר. זה בעצם גם מה שקרה עכשיו עד שקיבלתי החלטה לבטל את הפגישה השבוע ולשים את הכל על השולחן בפגישה בשבוע הבא. בעבר רק חשד בי שאני מנסה לדאוג לעצמי היה מסכן אותי בהתעללות הרבה יותר קשה וגם במוות, כאשר לאורך כל הדרך גרמו לי להבין שכשאני דואגת לעצמי, אני פוגעת באחרים, בעיקר בהם. זה היה בא לידי ביטוי כאשר הייתי במצוקה בגלל מה שהם היו עושים והייתי מתחננת שיפסיקו, יוותרו על יום אחד, יעזרו לי, יאהבו אותי וכד'. עד שהפסקתי לבקש וגם הפסקתי לדאוג לעצמי ובעצם התנתקתי לגמרי מרגש לשנים רבות בערך 40 שנים... שוב תודה רבה על הפרגון וההערכה, שלך - מציאות אחרת
כך עבר לו היום הזה, בלי שנפש חייה כל שהיא זכרה שזה יום הנישואין שלי. (כאן כתבתי על כך והאמפטיה והאהבה של כולן כאן מעוררת השראה). הבעל שלי לא אמר מילה ובעצם אף אחד לא זכר. בתחושה שלי אין לי מושג איך החזקתי מעמד כל כך הרבה שנים עם הבן אדם הזה, אבל זאת עובדה. לעשות משהו לעצמי? לא הרגשתי שיש לי חשק, שאני רוצה או שמגיע לי. מרגישה מידי ממוטטת כדי לפרגן לעצמי, ובקצב הזה לא יודעת איך אני עוברת את החתונה של הבן שלי... לא רוצה לשרוד יותר, ואני גם לא מצליחה לחיות... :( ניגמרו לי הכוחות והאנרגיות. מרגישה כאילו צריכה לבקש מהמטפלת שתהיה שם בשבילי, שלהגיד לה שהיא לא עוזרת לי ולא רואה אותי יחווה כהעברה ויפגע בה, כאילו הכל מקבל כיסוי של העברה, זאת לא העברה, היא לא רואה אותי כבר 9 חודשים... :( אני כלום בעיניה... אנחנו הכי יודעות מתי אכפת מאיתנו ומתי אנחנו סתם, אנחנו אלופות בזה. כך אני מרגישה, והאמת כואבת... מציאות אחרת
