רוצה כל כך לברוח..טריגר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
רוצה לברוח רחוק רחוק אבל איך אפשר לברוח מהקולות שמהדהדים בראשי?? לא חשוב לאן אלך הם תמיד איתי...הקול של אבא..הקללות..ההעלבות.."תגידי תודה שאני בכלל מוכן לטפל בך...אני מרביץ לך ובועט בך מתוך אהבה כי הרי את חיה פרועה ולא ילדה וחיה אפשר לחנך רק במכות...אל תבכי...רק אנשים חלשים בוכים..ואם תבכי כולם ישנאו אותך...למה בכלל אימצתי אותך? איך לא קלטתי שאת זבל??" והכי הכי כואב.."תגידי תודה שאני בכלל מוכן לגעת בך..אף אחד אחר לא ירצה לגעת בך לעולם ואם כן יגעו בך זה יהיה רק מתוך רחמים ולמרות הגועל שהם ירגישו". קולות של אבא..כמו תקליט שבור בתוך הראש...איך אני מפסיקה כבר לשמוע אותו??.איך??????????????? דמעה
דמעה יקרה, אני בוכה עכשיו נורא... איכשהו כמעט כל הכאב שלך עובר אלי (אל תרגישי אשמה, זה ממקום של הזדהות מוחלטת עם הכאב שלך...) קמתי היום רועדת מבכי, ובפעם הראשונה שמחתי שהילדים ישנים עד מאוחר.... הייתה אמורה להיות לי פגישה היום עם החזקה, אבל היא בחופש... כל-כך רציתי ביום העכור הזה לפגוש אותה, לשבת שעה על הריצפה אצלה בחדר, ולא להפסיק לבכות. מאד מבינה את הרצון הזה לעזוב הכל ולברוח... זה גם מה שאני רוצה לעשות עכשיו, אבל לא יכולה... בגלל הילדים כמובן. ברגעים כאלה אני מרגישה אותם כמו אבן ריחיים על הצוואר שלי, הם מפריעים לי למות, הם משאירים אותי בחיים, בעל כורחי, בגלל המחויבות שלי אליהם.... היום אני ממש רוצה למות, אבל המוות שלי הוא בגדר פנטזיה, אני לא מרשה לעצמי ליזום את המוות שלי, הילדים זקוקים לי. אבל הכמיהה הזאת למות לא עוזבת אותי, אוף, איפה החזקה היום?
תחמושת חיובית להרגעה מיידית כנסו בצד לקישורים למקום של ההצהרות החיוביות ונסו לומר אותן בקול כשאתן מרגישות כמו היום. בהצלחה. http://www.derech.net/thinkgood.htm
מכירה את התקופה שבה הקולות מהדהדים אמירות קשות מילים פוצעות ובמקרה שלך גם התעללות גופנית קשה . כל אלו הותירו צלקות עמוקות שמבקשות להרפא בדרך הזו של הצפה מחדש. מאחלת לך ערב שקט שבו תשמיעי לעצמך קולות אחרים. אחפש משהו שתוכלי לדקלם לעצמך בשעות חירום מעין אלו.
הבעיה היא שכבר הפנמתי את הקול שלו..זה כבר נעשה חלק ממני..אני לא יודעת איך להוציא את הקול שלו מהראש שלי... דמעה
דמעה יקרה אני יודעת כמה קשה שהקולות כל הזמן רצים בראש... אין מנוח... אין את השקט המייוחל... ולכן הרצון לברוח...הרצון לשקט.... למחשבות חדשות... מחשבות רגעות... מה בכל זאת יכול לעזור? מחזקת אותך אידה
תודה על התגובה..טוב לראות אותך שוב כאן. אני לא יודעת מה אפשר לעשות כדי להשתיק את הקולות בתוך הראש..גם כשאני חותכת זה לא ממש עוזר...אולי אנסה להחליף את הקול של אבא בקולות אחרים שתומכים בי...שווה לנסות. דמעה
