בנות יקרות ואידה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
כן, עדיין חיה (לצערי) וסליחה אם הדאגתי אידה- זה הדפוס המוכר: "מרוב אהבה- שותק..." הלוואי שזו היתה באמת הסיבה. רציתי רק לומר לכן שאני קוראת את כולכן ולא מוצאת עדיין את מקומי פה לא מסוגלת ממש להגיב, כשיש התלהמות אני נבהלת לא מרגישה שיש לי זכות להתערב או לומר משהו. וגם לא בטוחה במקומי. כי רגעי ההתלהמות הם גם רגעים של קשר למסגרת וכנראה שאין לי תחושה של שייכות עדיין אפילו לא להזמין אחרות ולהגיד להם יש לכן מקום. כי מי אני שאציע מקום כמישהי שאין לה אפילו מקום לפחות בתחושה הפנימית? זה בערך כמו להשכיר את הדירה השכורה שלי למישהו אחר. באיזו זכות? אבל כאב לי על הכאב של כולכן ובכיתי כל הזמן מהארועים בתור צופה שקטה אמנם אך מתיפחת. כולכן נראתן לי אז כ"כ רחוקות, כ"כ בהירות התבטאות לומר את מה שאני לא מסוגלת לומר. לדבר וללבן קונפליקטים ובסוף ליצור קשר חברי. מי היה מאמין. אצלי זה לא קורה לעיתים קרובות. אולי לא קורה בכלל. כשאני נפגעת אני נעלמת ולא חוזרת יותר. סוף הוא סוף. ותמיד חידוש קשר אחרי קונפליקט מרגיש לי כמו מדע בדיוני. חזרה מארץ המתים. לא שאני לא יודעת ליישב קונפליקטים מקצועיים וכו' אני אפילו אלופה בזה. אבל הכל מילים, כי הקשרים האלה מחייבים- במישור האישי יש לי בית קברות רב מימדים שרק הולך ומתפתח. אולי יום אחד גם אני אהיה קבורה שם גם. מוזר מוכנה להפגש עם אנשי העבר רק בתור מתה. אולי כי אז כבר לא תהיה לי כל התחיבות. לא אוכל להפגע יותר- אם ההנחה שלמתים אין רגשות היא אכן נכונה. אבל גם כרגע אני מתה ויש לי עדיין רגשות בד"כ איומים. אז ביכולת לישב סכסוכים אני גאה בכן ואפילו מקנאה על הבגרות הזו. וכן אני יודעת- אם הייתי בטיפול הכל היה נראה אחרת... הוקוס פוקוס. אבל לא זה מה שרציתי להגיד לכן. אני קראתי את כל הסיפורים שלכן וגם את האחרון שלך שרון ונהיה לי עצוב נורא איך הסיפור מהעבר ממשיך גם בהווה איך בקלות נבלים מאתרים את הפרצות האלה. וכמה שזה נפוץ, וכמה אתן נשמות יקרות ומופלאות כולכן ואיך- אף פעם באמת לא נוכל להפגש למרות המחנה המשותף הנורא הזה. ובא לי לצעוק ולצעוק ולצעוק ולצעוק איך הפכו ככה חיים של ילדות כ"כ יקרות בזילות כזו וחוסר רגישות. יש לי גולה איומה בגרון כדאי שאפסיק. מיתר
אני שמחה לראותך כאן!!! אני יודעת כמה קשה וכואב אני מבינה שלפעמים קשה למצוא מקום להרשות לעצמך מקום אך המקום שלך שמור תמיד!!!! תאפשרי לעצמך וכן דאגתי.... וגם היה קשה עם המחשב לכתוב הודעה שתצרי קשר אני אבקש ממך ,בתקווה שתביני את כוונתי ואת הסיבות לבקשה... זה מדאיג את כולן וגם יכול לערער את הבטחון של הבנות, לעורר טריגר ועוד. לכן....לא לכתוב הודעות כאלה.... ולהעלם! את באמת יקרה וחשובה כאן!!!! גם אם את לא בטוחה ולא מאמינה... יש לך את המקום לא רק בפורום אלה גם בלב! אני עדין מקווה ומחכה שתמצאי את הכוחות לבקש עזרה עם הפחדים, החששות מטראומות העבר זה מובן ובכל זאת קשה לבד מחזקת ואיתך אידה
קראתי פתאום את הודעתי וקצת נבהלתי שאולי אפשר להבין אותי אחרת מה שהתכוונתי. וכדי שאובן כפי שהתכוונתי חייבת להבהיר... (אי הבנות תמיד נורא מפחידות אותי כי אז זה בטוח מבשר את הסוף וכו'... כשאמרתי את המשפט: מרוב אהבה שותק... הלוואי שזו הסיבה להעלמות שלי- התכוונתי לומר את זה לא בקשר אליכן אלא בקשר לעצמי- מרוב כאב אני שותקת. כי אהבה וזוגיות זה מחלקה של אנשים אחרים. ולא, גם אני לא דוב גירזילי. סליחה אם לא הובנתי. אתן בסדר. אני כנראה בלי בקרה מילולית.
