משהו ברצף
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הזה נקטע כל פעם. כשאני לא כותבת אני גם לא נכנסת לפה ואז מרגישה שאני מאבדת את הקשר למקום. ההעלמות הוז גורמת לי להרגיש שמעולם לא הייתי ולא הכרתי אתכם (כמו שירו של מאיר אריאל "העגלה נוסעת אין עצור... קפצת ממנה היום חלפו שעתיים והנה נשארת מאחור...") שאני זרה ולא שייכת. כשאני כותבת יותר אני מחוברת קצת. כל מה שאני מפסיקה לעשות ולא נכנס לקונטקסט של שגרה יש בו ניתוקים וחוסר הרגשה שלדבר הזה יש איזה קשר אלי. כאילו הוא מומצא ווירטואלי. אז אולי בגלל זה אני כותבת יותר לאחרונה. היום אפילו חשבתי עליכם כשהלכתי ברחוב עם השמש הקופחת האכזרית.
מיתר יקרה זה נפלא שיש מקום שהוא בטוח עבורך...ולו במעט שמלווה אותך במשך היום..והלילה לפעמים. שאת מתחברת...ותחושת הזרות מתפוגגת מעט שאת יכולה להכנס לכתוב ולהרגיש מעט יותר טוב את חלק חשוב מהפורום... ואנחנו כאן בשבילך תרגישי בנוח להתחבר להיות פחות לבד!!! איתך אידה
מכירה את התחושה הזאת שברגע שמשהו מתרחק הוא כאילו מפסיק להתקיים עבורי אני מאבדת את הקשר הרגשי ואת השייכות שמחה מאוד עבורך שהצלחת למצוא את הדרך לשמר את הרצף, את תחושת השייכות! ומאוד מקווה שתמשיכי לכתוב ולהרגיש שייכת! לי אישית זה עושה הרגשה מאוד טובה כשאני רואה אותך כאן כותבת באופן קבוע ומשתתפת בשיחות השונות :) וכשאת לא כאן אני דואגת לך ותוהה מה שלומך... ותמיד מחכה לך כאן! שולחת לך חבילה עם פרח, חיבוק וחיוך :) שחף
את כותבת דברים נפלאים פשוט כך וזה מצלצל לי כמו מנגינה כזו נעימה שלא בא לי להפסיק לשמוע אותה תפרטי לי עוד על מיתרייך מתוקה כי נעמת לי מאוד ורק לחזק את מה ששחפיתוש אומרת כשאת לא כאן אני פוחדת שאת שוב נעלמת לך הולכת לאיבוד אי שם ולא אוהבת את ההרגשה הזו בבקשה קחי זאת לתשומת ליבך יקירתי שולחת חיבוקיישן חטולית
