טריגר...הטבעה

המון מקלחות המון ידיים, נזכרתי שסמויה אמרה שאסור היה לה לבכות גם לי לא בכיתי פעם ראשונה ביומולדת שלי ב- 17.3 השנה לי גם אסור היה לבכות הוא היה מטביע אותי במקלחת אני זוכרת שהיה מוריד לי את הראש אל תוך המים באמבטיה ואני הייתי צריכה להתרגל לעצור את הנשימה עד שהיה מחזיר אותי למעלה ואז הוא היה מביט בעיניי ולי היה אסור לבכות אם הייתי בוכה, נראה לי שההטבעה נמשכה זמן רב יותר וככה התרגלתי אני זוכרת המון מים חמים וקרים ביחד פעם הוא היה שם אותם על רותח ששרף לי כל הגוף ואז היה מעביר למים קפואים, ולא-זה לא עזר הקפאון של המים אני זוכרת את הסחרחורת הזו שהרגשתי ואז שוב דוחף לי את ראש אל תוך המים תרגילים בהשרדות לדעתי. והיא- היא הייתה בבית, משום שאף פעם לא יצאה בלעדי הייתה בסלון, במטבח, בחדר אז איפה היא הייתה? ואני לא ייכלתי לבכות בלילה, משום שבלילה הוא היה מגיע ובלילה היו המון ידיים ואני רק חיכיתי שזה יגמר אבל גם פחדתי שזה יגמר כי תמיד הוא היה חוזר ככה הלילות שלי היו ואני שמרתי על עצמי שלא להרדם, פחדתי להיות מופתעת אני חושבת. ואור הבוקר סימן לי המון קרני אור איזה מזל שנגמר הלילה והגיע אור הבוקר עד היום אני מביטה בשמש שעולה ויש לי אנחת רווחה שהגיע הבוקר, שהגיע האור... תמיד זה קרה בחושך, באור הוא כבר לא היה מגיע אבל זה היה נמשך כל הלילה המון המון ידיים וכאבים, ואני זוכרת בעיקר את התשישות שאני הייתי פה, הייתי מותשת כל כך עייפות כזו אחה"כ היה מסיים והיה הולך והיה חוזר אחרי כמה זמן ואז שוב לפעמים עם שינויים קלים עד שהגיע אור הבוקר לו חיכיתי כל הלילה אך שוב-בסוף היום הלילה....ואיתו כל השדים היום אלו כבר לא תרגילים בהשרדות היום זה יותר מזה

מנסה לקרא אותך להיות איתך במה שכתבת אבל לא מצליחה.. ויוצאת מהפורום ומרגישה רע שלא כתבתי לך ושוב נכנסת והחלטתי בכל זאת לכתוב לך שלא קראתי אותך עד הסוף כי כרגע המצב שלי הפוך וחשבתי שאם אכנס לכאן לקרא\לכתוב\לתמוך באחרות.. זה יעזור בלע..איזה השתפכות סליחה מאמי בעצם מה שרוצה לאמר לך שאני איתך בכאבך.. שכרגע גדול מאוד!! אוהבת מאוד

אני מאוד מבינה אותך שקשה לך לכתוב ולהגיב, ובמיוחד-שקשה לך לקרוא אני יודעת שגם אני, כמו סמויה...כותבת דברים מאוד קשים בקבוצה אמרו לי- זה כמו אגרוף לבטן הדברים שלך.. שולחת לך חיבוק ומקווה שתגיע הקלה בקרוב יודעת ומבינה את הכאב שלך על האובדן אוהבת ציפור

בטח שזה קשה... ואני רוצה לשלוח ...אם תרשי חיבוק לחזק את האומץ והעקשנות שלך ואת לא חייבת דבר מלבד לעצמך וכולן מבינות ומקבלות... כאן מותר!! איתך אידה

סליחה שהצפתי אותך אמרתי לך שסמויה יכולה להגיד דברים קשים מאוד ומצד שני הנה גם את כתבת את סרט האימה שלך ולי אין בעייה עם תכנים קשים אני מסוגלת להתמודד איתם בקלות מאוד מזעזע לקרוא את הדברים שעברת מהחולה-נפש הפסיכופת הזה שלא הצילו אותך ממנו. מאוד קשה. והמעניין הוא שבמקרים של... הם גם מונעים מהקורבן לבכות. ואת יודעת למה? כי הבכי אצל הקורבן עושה רעש, מלחיץ את המתעלל , הופך אותו יותר אלים ולחוץ מישהו עלול לשמוע את המתרחש אז הוא משתיק אותו באיומים של ...יותר קשים. נשמע מוכר מה שאת מתארת שאם היית בוכה אז הוא היה עושה יותר..ואז היית פשוט שותקת ולא בוכה יותר עד שזה נגמר. ככה הוא היה משתיק לך את הבכי כדי שהוא יוכל להמשיך את זה באין מפריע. ככה השכנים לא שומעים ככה אפחד לא יודע. נשמע מוכר. באיזשהוא שלב גם מגיע הקטע שלא כואב יותר.. פיסית כלום!

סמויה, את מאוד מאוד מזכירה לי את עצמי קודם כל בשמך-סמויה אחה"כ בהצגה הכ"כ טובה...שאף אחד לא חשד בדבר בתחושה של השיתוף פעולה.. כאילו מכל המהומות הבנת שאת לבד..וגם אני גם לי אין לי בעיה לקרוא תכנים קשים כפי שכתבתי לבובה-אמרו לי בקבוצה שהדברים שאני אומרת זה כמו אגרוף לבטן ואת לא הצפת אותי, רציתי רק לשתף..הזכרת לי אבל זה לא כי יש לי טריגרים ממש לא אין לי טריגרים ומעולם לא היו לי, מעניין לא? מוזר אולי זה בגלל הפיצולים גם אני רווית פיצולים בטיפול שהייתי בו כל חיי, המטפלת הייתה אומרת לי שאני עושה "ספליטים", רק שהיא לא ידעה על מה היא מדברת היא לא באמת ידעה אילו ספילטים אני עושה, אם רק הייתה יודעת אני שורדת אני יודעת את זה נלחמתי בשיניים תמיד רק כדי לחיות רק עד היום, שהבנתי שהכל היה יותר מדי יותר מדי כדי לחיות היום לוקחת המון נשימות, מספרת לעצמי את סרט האימה שלי מזכירה לעצמי מנסה לחבר את כל הציפורים ביחד את כל הפיצולים וזה מסוכן, מסוכן ביותר, לחבר את הפיצולים לפעמם עוצרת, תוך כדי ההתנהלות היומיומית, שתמיד הייתה כ"כ טובה...עוצרת ומספרת לעצמי לפעמים בא לי לרוץ הביתה.. תחושה כזו, רצון להשיב את עצמי אל עצמי לרוץ הביתה.... לאן? לפעמים, תוהה...

קראתי אתכן בלי לקחת אוויר זה כבר מעבר למזעזע מה שעשו לכן אתן באמת שורדות אמיצות גם לי היה אסור לבכות-כי אבי שנא דמעות אך מעולם הוא לא התקרב אלי לא נגע בי ,לא עשה שום כלום גופני פיזי או-לא משנה מה -בכיוון הזה להפך , אבי הביולוגי אפילו לא היה מחבק אותי בצורה נורמלית כמו שאבא אמור לחבר את הבת שלו לא היה מחבק בכלל , שום קרבה גופנית הוא היה מתעלל בנו מילולית אז אפילו לא ידענו שכך זה נקרא זה היה יחסית די טבעי-לחינוך של פעם רוצה רק לומר לשתיכן מרגישה שרוצה לחבק אתכן ברכות ולגרש משתיכן את כל הכאב והעצב למחוק מהזכרון שלכן את הכאב שבזכרון וואווו- זה היה ,,,,,,,,,,,,,,, חטולית

היום אנחנו כולנו מוצפות כאן שחבל על הזמן.. תראי חטולית- אצלי העצב כבר מזמן נמחק אין שום רגשות כלפיי כל זה פרט ל..זכרונות של פרטים, של תמונות של אירועים לפעמים אני לא מאמינה שזה בכלל קרה לי אני לעיתים טוענת שהמצאתי את הכל כי עברתי את זה וזה מזמן נגמר..לפני שנים..... רציתי לחדד עוד נק' שאצל ציפור ה.. הופיעו בצורת הטבעה ואצלי זה היה בצורת ... וזה לא היה סתם ... אני לא רוצה..ל..יותר מידיי מה שזה לא היה זה היה מאבד שליטה עד כדי "שזהו! היום ייקחו אותי לבית הסוהר!" "או היום תבוא המשטרה.." מלמולים מטורפים וחסרי שליטה! אני לא יודעת אם כדאי לפרש מה זה ממש אומר אבל היה שם איבוד שליטה עד כדי.. ואסור היה לבכות או להרעיש אחרת.. ובסוף זה איכשהוא היה מפסיק.וזה כבר לא היה כואב פיסית אלא היה בעיקר פחד ואימה. ואז..למיטה! זהו.

אני קוראת אותך, רוצה לברוח,לא לקרוא, אך אני ממשיכה,לא יכולה להפסיק, מרגישה איך כאב בטן הולך ומתפתח בתוכי,(נזכרת בדברים קשים) נוספת בחילה, רעד, צמרמורות, אכן,טריגר. מצטערת על הזוועה שהתמודדת איתה, נותנת לך יד, חיבוק. צדף.

מה שלומך כייף לראות אותך כאן בא לך אולי לשתף מה הסיבה שהבטן שלך מתהפכת אילו זכרונות עולים מה את אומרת ? שולחת חיבוק רך ועוטף חטולית

קוראת פעם ועוד פעם והלב כואב לי קשה לי מאוד להגיב אבל אני קוראת הכל איתכן בנות רות

הייתי רוצה להגיב אבל לא ממש יכולה כרגע האכזריות הזאת!... העינויים האלה.... פשוט אין לי מילים.... והפיצולים.... לא חושבת שמישהי מהנפגעות לא מכירה אותם.... זה משותף לכולנו בצורות שונות ברמות שונות זאת הדרך שלנו לשרוד להמשיך לתפקד ולהתקיים בעולם הזה שחף

אם תרשי אבקש לתת חיבוק להרגיע לתת מקום בטוח ןלו ולכמה רגעים מצטערת לשמוע...ואין גבול ואין כמעט סוף לסבל ההוא..לכאב של היום ואך יכולת לשרוד? אם לא לפנות ולנסוע למחוזות רחוקים? הרחק הרחק מהכאב... על כנפי הדמיון.... לצאת מהגוף... ולחזור אחרי עבור הזעם... והיום כמו אז יתכן שאת זקוקה לעזוב... ולאחר מכן לחזור... כי כואב וקשה מדיי מחזקת ושמחה שאת יכולה לשתף לשחרר במעט... כאן בשבילך אידה