מנסה ..

אני קוראת אתכן, וליבי איתכן, לא מצליחה לענות לכולם ומצטערת על כך.. החזקתי החזקתי כמה שייכלתי, כל החודשיים ואין לי שקט, משום דבר, כאילו אצלי הדברים חייבים להמשיך לרעוד, להיות סוערים, לא יכולה להתרכז בשום דבר כדי לחשוב מה נכון, כי מיד מגיע דבר נוסך, והכל זה יותר מדי לפעמים נראה לי שאני יכולה לקבל דום לב תוך כדי שינה פשוט ככה שהלב שלי בשקט הזה של השינה, הוא לא יעמוד בזה, זה כזה לא מוכר.. והשינה שלי שעליה בכלל עדיף שלא אדבר, כל יום בממוצע אני הולכת לישון בשעה 4-5, לא מסוגלת להכנס למיטה בשעות נורמליות, למרות שאני מתה מעייפות..אתמול הצלחתי להרדם מוקדם יחסית-בשתיים וחצי...ולא שאני יכולה לקום בשעה מאוחרת ואז זה מפצה על זה..אני צריכה לקום בשבע בבוקר, בקיצור-אני לא מצליחה לקבל שקט אפילו בשינה. אבל תודה לאל על הדברים שכן יש לי ותודה על הכוחות העילאיים שיש לי אחרת לא הייתי כאן, הם מאוד מעייפים לפעמים ואפילו לרוב, אבל יודעת שללא הם לא הייתי נוכחת כאן היום..יש בי משהו שכ"כ רוצה לחיות, לא ברור לי מהייכן הוא הגיע, אולי מהחוסר ומהאין המוחלט שנולדתי אליו,שהייתי בו.. לפעמים אני רוצה להגיד לכם שההתעללות מינית שעברתי מרובת השנים היא פיס אופ קייפ בעולם שלי.... אבל מפחדת מאיך שתקחו את זה אבל זה אמיתי, זה נכון...לא שזה לא מזעזע וטרגי ונוראי, רק שהחיים שלי כל כך לא חיים, שנולדתי לכל החוסר חיים הזה.. שכאילו זה "מילא".. אוהבת, ציפור

ציפור נפשי-מתוקה את יודעת שאת לא חייבת לענות לכל אחת ואחת את עושה רק מה שאת מסוגלת ודי לילות ללא שינה -קשים ביותר במיוחד כשצריך לקום מוקדם בבוקר ולא משנה לאיזו מטרה שמחה ומאושרת לקרא סוף סוף שאת יודעת ומודעת לכוחות הנפש העצומים שיש לך -כי אחרת לא יודעת באמת אייך היית מתנהלת ודבר חשוב ביותר -אם בא לך לרשום שכל מה שעבר עלייך זה פיס אוף קייק -לעומת החיים שלך אז זה מה שאת צריכה לרשום !!! את לא עומדת כאן למשפט !!! זכותך הבלעדית להרגיש מה שנכון לך להרגיש מבינה ??? לא נאהב אותך פחות בגלל אייך שאת רואה ומרגישה את החיים שלך מחבקת המון חטולית

תמיד מוצאת מילות נחמה ועידוד בדברייך אלי, כאילו איזשהו צו לקום ומיד, לא לתת לעצמי לשקוע, זה המון פעמים הסאב טאקסט שאני מרגישה שיש במילותייך.. וכן, אני מודעת לכוחות, ואני יודעת שאם הם לא היו באמת כל חיי, אז לא הייתי כאן, הייתי נגמרת עוד שם, בבית... בכל הטירוף, שלה...שלו...ואני באמצע.. וכן חטולית, אני מבינה שזכותי להרגיש מה שנכון לי, אבל עדיין קשה לי, להודות-להגיד את זה כי זה לא קל לשמוע, להבין ולקלוט מה יש אחרי דבריי, צריך להכיר את מציאות חיי כדי להבין למה אני מתכוונת, כדי להרגיש את המילים שלי..את הדברים, להסתכל ולא לחקור ולא לחפש פירצות, אלא להבין..צריך הרבה. תודה על החיבוק, חיבוק חזרה לך.. ציפור

כל כך רוצה לכתוב לך מילים שירגיעו שיעזרו לישון בלילות כל כך מכירה את הקושי של לילות ללא שינה יודעת כמה זה מקשה לתפקד, לחשוב, לחיות... כמה זה מייאש ומתסכל... אולי מה שיכול לעזור לך זה לשתף אותנו כאן בדברים האלה שמגיעים אחד אחרי השני שמצטברים והופכים ביחד ליותר מדי.... אולי אם תשתפי תרגישי פחות לבד מול כל אותם הדברים והם יהפכו ליותר נסבלים... כי אומרים שכשמחזיקים דברים בבטן הם רק צוברים יותר ויותר עוצמה וגורמים ליותר ויותר סערה פנימית.... ציפורת, אל תחששי לכתוב את מה שמרגיש לך אף אחד לא יוכל וגם לא ירצה להתווכח עם הרגשות והתחושות שלך כי כל מה שאת מרגישה הוא לגיטימי ורק את יכולה באמת לדעת מה נכון עבורך.... עוטפת אותך בחיבוק חם ומרגיע מקווה שתוכלי להרגיש אותו מכאן... שחף

שחף..יקרה תודה לך על המקום שאת נותנת לי, ועל החיבוק החם והעוטף, ואכן הלילות האלו הם סיוט מתמשך שנמשך כבר כל חיי, לפעמים תקופות יותר נורמאליות ולפעמים כמו עכשיו..הולכת לישון רק ב-4-5 וקמה בבוקר מוקדם לרוב..וזה מתיש ומעייף, כאילו אני צריכה לראות איזשהו ניצוץ של אור בחוץ כדי להרגע וללכת לישון. טוב..הלילות, היו פעם...אווף..משהו שלא נגמר, והיה חוזר כל הזמן, אז הייתי מחזיקה את עצמי כדי לא להרדם, כדי שלא אופתע, הייתי נשארת ערה בכוח, עד שהבוקר היה מגיע, כי הוא היה בא והולך בא והולך בא והולך..המון פעמים במשך הלילה...ואני, הגוף שלי היה כלי מותש שפחד להרדם. תודה לך שחף יקרה, תודה תודה תודה אני

חודשיים זה המון זמן "להחזיק" מי כמוני יודעת גם אני נמצאת במקום נמוך היום ובכל זאת מזכירה לעצמי וגם לך שהחיים וחוסר חיים הם בחירה. אני יודעת שהמשפט הזה מקומם כי הרי עם כל האשמה לא אני בחרתי במה שקרה ובכל זאת זה קרה בעצם מה שאני מנסה לומר הוא שאני מרגישה כל מילה שלך כאילו ניכתבה עלי ,יודעת כמה קשה ובודד להיות במקומות האלה כמה ממיתים הלילות כמה בלתי אפשרי לחשוב וההרגשה שאם חס וחלילה יהיה קצת שקט ליבינו יעצר ובכל זאת ציפורי אהובה את בעצמך כתבת על הרצון לחיות על הכוחות שמצעידים אותך קדימה לטפל לדבר לעבוד א ל ת ש כ ח י אותם . מקרבת את ליבך לליבי ושולחת מעט ממה שנותר בו. רות

כן רוב אהובה... אני זוכרת את הכוחות, זוכרת אותם, אלו ה"עילאיים", בורר אי אפשר להתעלם מהם, לא היתי בלעדיהם כאן...לא הייתי שורדת, שורדת עוד מאז שהייתי תינוקת.. לפעמים הם גם מעייפים, כי לפעמים הייתי רוצה להיות פשוט חלשה, פשוט כך, להרפות, אבל במבי אם היתי עושה זאת הייתי מתה פיזית, לא הייתי מצליחה לשרוד, אבל יש בזה גם שקט, מנוחה, הרפיה..להרפות, לשחרר, לחדול לשרוד ולהלחם על טיפה של חיים שמי יודע מה יהיה איתה בהמשך, כל הזמן דרך דרך דרך..ולרוב אין הרבה שיבינו, שיהיו, ואני בהצגה מתמשכת כזו.. לפעמים כל כך רוצה שהעולם יראה אותי אבודה, ידע אני עייפה תודה רות אהובה, תודה לך ציפור

התמודדות יומיומית... עם כל כך ה הרבה כאב חסך עמוק...וחויות קשות ואת גיבורה אמיתית שואבת כוחות.. מחזקת מתחזקת לא ברור מאליו בכלל תמשיכי ואל תוותרי כמו שאמרתי בעבר את תגשמי לעצמך את החלומות הקטנים והגדולים תבני את מה שלך היה כל כך חסר איתך אידה