לא יודעת ממה להתחיל

וגם לא איכפת לי מה תחשבו עלי שונאת את החגים האלה . דודה שלי הזמינה אותנו אז נסעתי עם הילדים והבן הקטן שלי התנהג זוועה ירק הרביץ התחצף השתולל נאלצתי לקום ולגרור אותו הכח החוצה בכיתי בדרך מעצבים ולא היה איכפת לי שהוא ראהלא היה איכפת לי ,השארתי את הגדולים וההורים שלי החזירו אותם הביתה כשהם חזרו גם לבן הגדול שלי היה מה לומר וגם הוא פתח את פיו והוציא מתוכו מילים רעות שלאחריהם הגיעו מליון סליחות אוףףףף אין לי כח לא נרדמתי בלילה המחשבות הרגו אותי פחדתי לעצום עין ונסעתי לשם ומקום שבו זה קרה אתן מבינות כמה מטומטמת אני שתיים בלילה חושך בקושי יש אנשים ואני יושבת באוטו מסתכלת מרחוק מבועתת לא יכולה לבכות נחנקת רועדת לבסוף חוזרת הביתה נכנסת למיטה עד יום למחרת בערב ולא יוצאת ממנה ושוב אין לי כחחחחח התקשרתי למטפלת שלי בוכה מספרת לה מה שקרה ומה שעשיתי ושאני רוצה לבלוע את כל מה שיש למות והיא נבהלה וכעסה על מה שעשיתי אני אשמה אני אשמה ביקשתי סליחה אבל זה לא יעזור היא חושבת שלמילים שלי (רוצה למות ) יש משמעות הרי לעולם לא אפגע בעצמי וגם איך אפגע אם אני מתה כך או כך בא לי להעיף את כולם ממני

היי שולי ברוכה הבאה לפורום וזו בדיוק נקודה טובה להתחלה את לא היחידה ששונאת את החגים , מרגיש לך רעעעע מאוד וקשה לך להסוות , להתנהג כאלו הכל בסדר , זו זכותך המלאה , ילדים בכל מיני גילאים מגיבים כך בגלל שהם מרגישים כאלו שהאדמה רועדת להם מתחת לרגלים, כשקורים מצבים של לחץ ומתח -באופן מיוחד , הם רוצים להרגיש שמתיחסים אליהם -שהם אינם שקופים , ולכן כל אחד מגיב בדרך שלו ,טוב לפחות שיש לך על מי לסמוך-ההורים שלך -שדאגו להחזיר את הילדים הגדולים הביתה ,להגיד לך משו , אני לא הייתי מסוגלת לחזור ל "זירת הפגיעה " ,זה לא הופך אותך למטומטמת זה עדיין חי שם בזכרון שלך ולא מרפה ממך , נכון אולי שלא נהגת בזהירות בגלל השעה המאוחרת והתנועה של האנשים בסביבה אך משהו חזק ממך משך אותך לשם ,לגבי המטפלת שלך , קרוב לוודאי שהיא נבהלה מזה שאמרת שאת רוצה למות מבחינתה זה מחייב דיווח לרשויות , היא לא יכולה לקחת בחשבון שאת נמצאת במצוקה נפשית קשה ולכן את אומרת ,,,,,,,הלא כבר היו לא מעט מקרים שזו היתה הודעה אחרונה של אנשים שמיד אחרי כן התאבדו ,מבינה אותך לגמרי כשאת אומרת שאת מתה כך או כך כי כך מרגיש לך , מבינה שמאוד קשה לך -גם לסובבים אותך קשה ,,,,,,,,,, אפשר לשלוח לך חיבוק ? חטולית

אני מאחלת לך שהגל העכור הזה יעבור, ושתרגישי יותר טוב. החג עבר, ויש עכשיו הפסקה די ארוכה עד החגים הבאים (אם לא לוקחים בחשבון את החופש "הארוך"). הילדים שלנו הם קצת כמו רדארים רגישים ביותר אלופים בקליטת הלא מודע שלנו והוצאתו לאור, מתנהגים את הרגשות הכואבים, יכול להיות שזה מה שקרה גם לכם. זה לא אומר שום דבר על החינוך או על האמהות.

נעים מאוד להכירך.. קראתי אותך.. וכמה שקשה לך עכשיו. וכמה שקשה לך עם הילדים (מאוד מובן שולחת לך חיבוק ((((((((((((((שולי יקרה))))))))))))))) מקווה שיהיה לך יותר קל..

את כל כך נסעת ומוצפת... לאט לאט... נשמי עמוק.. אני מבינה את את הקושי והכאב... את האכזבה שלך מעצמך... אבל את עושה מה שאת יכולה וכרגע...חגים זה קשה עבורך אין לך סיבה לכעוס על עצמך... אין כאן מקום לכעס.. ורצון שלך למחוק אולי להפסיק את הכאב מתורגם ל"רוצה למות..."?! אני אומרת ובעצם שואלת... שולי, את מוזמנת להיות חלק מהפורום לא להיות כל כך לבד אנחנו כאן בשבילך איתך כאן אידה

זו תקופה קשה עבורך ועבור הילדים את מביעה את מצוקתך בדרך שלך והם מביעים את מצוקתם בדרך שלהם דרך ההתנהגות הלא מרוסנת אני יודעת כמה זה קשה לעמוד מול התנהגות כזו של ילדייך במיוחד שגם ככה את מרגישה במצוקה אבל חשוב שתזכרי שהם לא עושים את זה מרוע לב או כי הם לא אוהבים אותך אלא פשוט כי גם להם קשה להתמודד עם המצב וכואב וזה שנסעת לאותו מקום זה משהו שהרבה מאוד נפגעות עושות יש משהו שמושך לשם אולי איזשהו ניסיון לסגור מעגל לעשות תיקון להיות עדה מהצד להבין את החוויה הטראומטית שעברת להיות במקום בלי להיות מעורבת מחדש במה שהיה אני לא יודעת אם אני כל כך מובנת פשוט כותבת אסוציאציות שעולות אצלי בראש בכל אופן, מה שאני רוצה להגיד בשורה התחתונה זה שאין לך שום סיבה לכעוס על עצמך בגלל שנסעת לשם וזה שהמטפלת שלך נבהלה זה טבעי היא מרגישה אחריות עלייך היא דואגת לך ולא רוצה שיקרה לך משהו רע שתפגעי בעצמך אני מקווה שעכשיו כשהחג כבר מאחורייך והחיים חוזרים לשיגרה הרגשתך תשתפר שתהיה לך שבת שלווה ורגועה שחף