מחפשת את אחותי הגדולה.....(אולי טריגר)

נסעתי היום להשתלמות מקצועית, בעיר אחרת. הנסיעה עוברת במקום שפעם היו עומדות בו נשים בנות אדם שנבראו בצלם, והחיים הקשים, אבדן הכוחות, הביאו אותם לברוח דרך השימוש בסם למקומות אחרים. עולמות שבהם לכאורה לא נדרשת התמודדות עם החיים. והסם, אותו סם מוות יקר תרתי משמע, ולאותן נשים אומללות אין ברירה ועל מנת להשיג אותו הן נדרשות למכור את גופן, את נשמתן המיוסרת, לכל כלב רחוב מזדמן. אני לוקחת הפסקה.... לא מסוגלת להמשיך לכתוב מרוב כאב..... למעלה מעשר שנים לא פגשתי את אחותי, הכעס עליה היה נורא, לא הבנתי איך יכלה לוותר על הילדים המקסימים שלה.... איך לא גייסה את כל הכוחות שאין לה, על מנת להמשיך להיות אמא. לפני המון שנים בפעם האחרונה שראיתי אותה לפני למעלה מעשר שנים, עומדת במקום ההוא, הסתכלתי לרגע עליה... עור ועצמות... עלה נידף ברוח.... מחכה שם לכלב הבא שיקח את גופה, ומה שעוד נשאר מנישמתה המעונה. ומייד אחר כך תרוץ לקנות את אותו סם מוות ארור, שייתן לה עוד כמה שעות של ערפול, של נתק מזכרונות כואבים...., ואולי טוב לה בעולם הזה שהיא נמצאת בו? לא זוכרת איך הבן-זונה ( סליחה על הביטוי) "אבא" שלנו, אונס אותה, והיא בת שש... שבע.... שמונה... ואני שקטנה ממנה רק בשנתיים, שומעת ורואה הכל...למרות הסדין שמכסה את הראש. מעולם לא העזנו לדבר על העניין הזה בנינו, גם לא נדבר, כי שתינו עכשיו בעולמות שונים. ואולי טוב לך עכשיו אחותי האומללה, בחיים שבחרת לך? לברוח, לא לזכור כלום? ואני שבחרתי להשאר שפוייה למרות הכל? נשארתי להתמודד עם הכאב שלא ניגמר? ומי אמר שהדרך שלך לא ברורה? לא מקובלת? ואולי את עכשיו לא סובלת כמוני? האינטיליגנטית, המשכילה של המשפחה? אני נזכרת עכשיו איך בתקופה שהיית אמא צעירה מאד, וטרם נפלת לסם, אייך כל פעם שהייתי באה אלייך, היית מתגאה בי בפני השכנות שלך. וחוש ההומור שלך בתור ילדה קטנה, אפילו ברגעים שקיבלת מכות היית מספרת בדיחה, צוחקת, ולפעמים אפילו היית מצליחה להפסיק את המכות שלהם. ולפעמים ממש לפעמים, אני חולמת שאת מתה ממנת יתר... או נופלת קורכן לרוצח מטורף ואני בוכה עלייך, ואוהבת אותך, ומתגעגעת אלייך, אפילו שהיית מרביצה לי מכות רצח כשהם לא היו בבית. אותם מכות שלמדת להרביץ מהם. זה היה הדגם המעוות שלך, מה כבר ידעת... בחודש הבא תהיי בת ארבעים. מה כבר אפשר לאחל לך? רק על שני בקבוקי טובורג הייתי מסוגלת להוציא את הכאב הזה. אני בוכה עכשיו נורא.............................................................................. ולא מצאתי אותה היום.

ליאור המקסימה, האם ידוע לך מה עלה בגורלה של הגלמודה האומללה מאז אותו יום ארור הזכור לך לשמצה- לפני 10 שנה? יש לי ידיד נפש שהיה נרקומן פסיכואקטיבי החל מגיל 16 עד גיל 40-ברצף-שצף-קצף!! כיום הוא בן חמישים, נקי טוטאלי, איש גאה, צלם אנוש גאה, אב גאה לילדים בוגרים ומשכילים. והוא מודה בפני עם יד על הלב הדואב: שהואכיום רק בן 10. לומד לאטו לחיות. ורק אתה הוא חי, חש, נושם ובועט. ולא כבעבר חי-מת. הוא חי על אמת! את החיים שאחרי המוות! כך שעוד לא אבדה תקוותך/תקוותך/תקוותכם ההומיה. ומי ייתן ושבו בנות לגבולם ולשפיותם. לבי שסוע לגזרי גזרים..........

כשלמדתי באוניברסיטה נאמר לנו ששבעים אחוז מהזונות עברו התעללות מינית בילדותן מעניין כמה מהמכורות לסמים עברו גם הן גילוי עריות. היחס לגוף כאל חפץ זה משהו שהן מפנימות. והבריחה מהכאב הנפשי לעולם אחר גם היא מובנת. אולם מכירה גם סיפורי שיקום והחלמה אשה שנאנסה בידי אביה בילדותה התמכרה לסמים ילדה מספר בנים שנלקחו לאימוץ ואז עם הבת השתקמה הפסיקה לצרוך סמים ולעסוק בזנות נפרדה מגבר אלים והילדה כבר בת אחת עשרה האמא זקוקה להדרכה ולליווי אבל היא סיפור של הצלחה של כוח רצון אל תאבדי תקווה לאדם יש כוחות שמתגלים לפעמים רק במצבי שפל קשים ביותר. מאחלת לך ולאחותך שתחדשו קשר ותמצאו כוחות ונחמה.