ט'
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אתמול נרגעתי באופן זמני.. הלכתי למאפייה ליד הבית שלי וקניתי מלא מלא עוגות בכל מיני צבעים וצורות עוגות באפייה אישית עוגות מדהימות להמתיק לעצמי את החיים את השבת.. ועדיין לא נרגעתי אני לא נרגעת אני חושבת הוא היה אמור להיות האבא החורג שלי הם התארסו במטרה להתחתן ואח"כ נפרדו גם הוא נעלם מחיי ואני הצטערתי במקום לשמוח ששנים של סבל נחסכו ממני אני הצטערתי הוא היה כ"כ נחמד אין לי מושג למה הם נפרדו ואז גם לא ידעו עליו שהוא כזה הוא היה כ"כ נחמד וחביב מדריך קראטה בעיר שבה נולדתי (לא בעיר שאני גרה בה היום) עם חגורה שחורה מספר סיפורים על "קינגקונג" ועל בילבי ילדה שיכולה להרים סוס ועושה קסמים ותרגילים בקראטה אותי כ"כ הרשים אותי כ"כ הקסים אז לא ידעו עליו שהוא כזה רק לפני שנה ויותר בכלל נודע לי דרך דודה שלי שהוא ישב על זה בכלא לפני מס' שנים (כי היא עדיין גרה בעיר וזו עיר קטנה בה כולם יודעים על כולם) ועדיין, למה אף אחד במשפחה שלי לא חיבר?? לא עשה אחד ועוד אחד הרי פעם גדלתי אצלו והיום מגלים שהוא כזה אז אף אחד לא יודע לעשות חשבון פשוט ???????? וגם שאני אומרת לא מאמינים לי בכלל זה היה כל כך מזמן ורק אני זוכרת כאילו וזה היה אתמול גם אם ה היה מזמן מזמן שילכו לעזאזל כולם אני הולכת עם האמת שלי!
אנשים רבים כל כך מפחדים להסתכל לאמת בעיניים זה מאיים עליהם ואז הם מעדיפים להכחיש נוח להם יותר לחשוב שלא היה ולא נברא כי אם הם יחליטו לראות ולהאמין אז איפה זה שם אותם?! רק האמיצים שביניהם מוכנים לראות את האמת ולהודות שלא ראו את מה שהיה מונח להם מול הפרצוף אני לא מנסה להצדיק אותם בשום פנים ואופן רק מנסה להבין איך זה אפשרי שכל כך הרבה פעמים לא רואים אותנו ואת האמת שלנו אמא שלי למשל כן מאמינה לי אבל מכחישה בדרך אחרת אומרת שהיא לא מאמינה שלגילוי עריות יש השפעה כל כך דרמטית על הבריאות הנפשית למרות שיש לה אותי מול העיניים עם כל ההשלכות של מה שעברתי בגלל זה כל כך חשובות קבוצות התמיכה ששם אנחנו יכולות למצוא את מי שכן מאמין לנו ומי שיכול להבין אותנו בלי שנצטרך להילחם על האמת שלנו סוג של חוויה מתקנת הייתי אומרת
מהסערה שפקדה אותי ביומיים האחרונים. לא בקטע רגשי אלא יותר בקטע של הבנה אני שואלת שאלות על דברים שנעלמו מההבנה שלי אני שוברת את הראש כמו פאזל שחסרים בו חלקים וכשאני מבינה עוד קצת דברים אז אני נרגעת יותר.. ובחזרה אלייך: אמא שלך מאמינה לך.. אבל גם מטאטת מתחת לשטיח כאילו ואין לזה קשר כאילו ואין לזה השלכות רגשיות קשה לה לראות את ההשפעה החמורה של זה עלייך ואיך את נלחמת בזה יום יום שעה שעה כל זה, כדי לא לחוש אשמה שלא הצליחה להגן עלייך על הבת שלה! מעולם הסוציולוגיה ו..מאוד ייתכן.. שכל הנושא הזה של (גילוי עריות,פגיעה מינית) בחברה הוא טאבו נושא שמתעלמים ממנו שייך לחצר האחורית של החיים אפילו בתורה הוא אסור בעצם יש איסור חמור! ובכל זאת הוא קיים בחברה אבל הוא: טאבו ולכן האנשים בחברה כולל האמהות שלנו חיים תחת צו האיסור הזה תחת הצו הכ"כ חזק ה"טאבו" וגם אנחנו כפופות אליו. משתיקים אותנו, מתעלמים מאיתנו אנחנו גם חלק מהטאבו ייתכן וזאת הסיבה?
מה שלומך? עוגות מנחמות? ממלאות את החלל הרייק שנפער מזכרון כואב מבדידות שיוצר הכאב הכאב שבסוד הנורא שאף אחד לא ידע לא אמר לא ראה לא האמין ואת רצית אבא...גיבור...מגן ושומר.. הזמן עובר אך הזכרון והכאב חיי לו שם בפנים כאילו זה היה אתמול הוא לא מתאדה מעצמו.. תני לו לצאת לשחרר מחזקת אותך יקירה שבוע טוב אידה
