היי..

מדהים..,לא נכנסתי לכאן "שנים" רגע.. מצטערת שאני ככה מתפרצת לכאן פתאום סמויה נשכחה לה...(ז"א, אני שכחתי ממנה...לגמרי..) אבל אני נשבעת שאתן לא! ומידי פעם כן נכנסתי לכאן והצצתי לעולמכן.. אבל, לא, לא יכולתי לכתוב. משהו אחר העסיק אותי ועדיין מעסיק. משהו שמבחינתי הוא "גדול מהחיים". כן, באותה תקופה שעזבתי את הפורום גיליתי שאני... ובכן זה הביך אותי לדבר על זה בפורום כזה.. וזה אכן הביך אותי נורא לספר על זה אז,כאילו וזה חטא! אז ברחתי..ושכחתי מסמויה. ובכן.. גיליתי אז שהריתי. וכיום אני חובקת תינוק מקסים בן חודשיים.. אני חולה עליו, הוא עולמי.. וכמובן שהוא מעסיק אותי בימים ובלילות.. אבל זה נהדר.. וכל הנהדר והמופלא הזה השכיח ממני את עצמי- על כל חלקיי, גם האפלים והנוראיים. ועכשיו, למה אני כותבת? היה לי אתמול חלום נורא מוזר (ואני מזמן בכלל לא חולמת אף חלום בגלל חוסר שינה) התינוק אתמול ישן די טוב(לראשונה!) ואני חלמתי.. עלכן פתאום.. על הבנות.. שאני פוגשת אתכן בחיים, במציאות. ואתן כל-כך יפות... ואני מתפעלת מכן מאוד. אחת מכן היא אפילו עם שיער בלונדיני ארוך ומדהים.. אח"כ החלום הופך למוזר- אני בבית הישן, בבית ילדותי לפתע אמא שלי מודיעה שצונמי הולך להגיע. אני מסתכלת מהחלון, ואכן רואה גל ענקי ענקי ומפחיד מרחוק. אפשר לברוח לצדדים, חשבתי ואז נוכחתי לדעת שהגל בעצם מקיף מכל העברים, מכל החלונות כך שלא יהיה לאן לברוח אלא רק לנסות לשחות בתוך הגל כדי לשרוד. ואז אני מחשבת את הסיכויים... וזה גל נורא מוזר- הוא ענקי אבל איטי (מתקדם לאט) ולוקח לו זמן להגיע אז הוא לאט לאט מהדק את עצמו על הקירות החיצוניים של הבית זה רק שאלה של זמן.. מתי הוא יפרוץ ואיך נשרוד אותו.. וככה התעוררתי. אבל שכחתי מהחלום.. עד שנכנסתי לכאן במקרה.. ופתאום ראיתי הודעה שבית פתוח עומד להיפתח וזה הדהים אותי.. שבדיוק חלמתי שפגשתי את הבנות במציאות..באמת! רק לגבי הצונמי- צריך להדחיק את זה ומהר.. נכון? נראה לי שכתבתי יותר מידי... אני מרגישה מזה נדחפת..ככה פתאום ועוד עם כל מה שהיה לי לומר. זהו, אמרתי.. ביי בינתיים..

סמויה יקרה, בא לי לקרוא לך בשם אחר...סמויה, למה סמויה? את יותר מזה. קודם כל, הרשי לי לומר לך מזל טוב על הולדת בנך, נפלא לשמוע שאת מאושרת ממנו והוא מסב לך אושר כה רב! יקירתי, מעניין שהחלום שלך די משקף את חיי כעת, ההתפרצות הזו, ככבר שנים ע"ג שנים אני מחכה שזה יפרוץ, זה מתבשל בתוכי, ואז בבום אחד, שנדמה שהיה איטי, זה פורץ..ממש כמו צונמי שמתבשל מתחת לפני הקרקע ואז שהוא פורץ זה בבום אחד שאי אפשר להתעלם ממנו, להסתתר ממנו, זה פשוט זה. נשמע שאת מאוד רוצה לפגוש את הבנות כאן, אפילו חלמת על זה, ובטח הידיעה הזו שנפתח בית פתוח מרגשת אותך.. את מתכוונת להגיע? ואני לא חושבת שאת מתפרצת, אני חושבת שאת מביאה עמך סוג של אור מסויים וייחודי לך! "גדול מהחיים"-אוו יקרה, יש לי המון מה לומר בנוגע לזה...לדברים שבאמת גדולים מהחיים ולדברים שאנו מנפחים, יום אחד נתעורר ונבין שזה לא כזה גדול, שסתם ניפחנו את זה ובעצם המועקה שיצרנו לעצמנו היא סתם, סתם מלחץ שלנו מהדבר..וזה רק אנחנו. מאחלת לך המשך שבת שקטה, אני.

(((((((((((סמויונת))))))))))))) התגעגעתי! משהו טוב קורה כאן בפורום המון בנות ותיקות חוזרות וגם מששתפות/ים חדשות/ים מצטרפים חייבת לצאתת עכשיו אשתדל לכתוב עוד כשאוכל שחף

ניפלא, מזל טוב גם אני חזרתי ונפלתי על האנשים היקרים פה ככה פתאום אחרי שנים... האמת באיזה שהוא אופן אפשר לומר שגם אני ילדתי-ילדתי את עצמי מחדש :-) שמחה שההעדרות שלך קשורה לדבר חיובי - תהני ואל תתני לחלומות לבלבל אותך - החיים יפים מלאי פוטנציאל - תחגגי אותם. ושוב : @~>~ מזל טוב ~<~@ ליז

איזה כייף לפתוח שבוע חדש בבשורות כאלה טובות ומה את בכלל מתנצלת , מתוקה -שכחת שכאן גם הבית שלך ? איזה יופי לשמוע ממך אחרי תקופה כזו ארוכה ועוד לבשר על הולדת בןןןןן וואווו- מתרגשת לבשורה הנפלאה איזה כייף לך הריח של הבן שלך מדהים , לא ? והחלום ? אל תתיחסי אליו , קרוב לודאי שאין בו שום ממש אולי סתם עייפות שלך שמציפה אותך כי את לא ישינה בלילות כנסי עוד וספרי על הבן שלך עשית לי את הערב מתוקה המון מזל טוב ושבוע נפלא חטולית

היי, בוקר טוב לבנות היקרות, ריגשתן אותי בתגובותיכן... אכן, הולדת בן הוא אושר גדול וכיף גדול... (עכשיו אני אמא לשלושה, שיהיו בריאים..) בזמן הקרוב יהיה קשה לי להיכנס - הכנות לפסח, טיפול בבנים ועוד. אוף, אין לי חשק לנקות ואני עוד מארחת.. אז אני אומר מעכשיו חג פסח שמח לכולכן, שמחתי לפגוש בכן שוב, ולהכיר בנות חדשות.. ציפור נפשי- נעים לי מאוד.. שחפונת וליז היקרות- אני תמיד חושבת עליכן גם שאני לא כאן.. וחטולית- סבתא חטולה- מוכנה לנכד חדש?? איזה מדהים זה לנשק ולחבק ולהסניף את הריח המדהים של התינוק.. מבטיחה שיהיה לי זמן אני אכתוב עליו ואיך הוא גדל.. ביי, ונשיקות..

כמה מרגש.... אני שמחה לראות אותך כאן! אתמול עשיתי חיפוש בגוגל ונפתח לי דף מהפורום עם הודעה שלך... היית סמויה מהעין....וחשבתי לעצמי באמת מה קורה איתך... והינה את כאן... ועם בשורות כל כך טובות! מה שלומך? אך עבר ההריון....והלידה?? ואך עכשיו? הכל כל כך טרי.... אני סומכת עלייך ועל הכוחות שלך... אבל גם מתארת לעצמי שהיו חלקים לא פשוטים... טוב טוב לראותך נשמח לשמוע וגם לראותך אידה

וואו, כל כך הרבה זמן שחלף ודברים שקרו בינתיים.. תודה על ברכותייך ועל שמחתך בשמחתי החדשה.. גם אני רוצה לברך אותך על הבית הפתוח ולהרים כוסית לכבוד פתיחתו. בהחלט דברים חדשים, מרגשים שקורים! אכן צדקת כשתארת לעצמך שהיו גם דברים לא פשוטים. מבחינה נפשית: היו סערות רגשיות קשות. מבחינה פיסית: ההריון היה תקין אך סחבתי אותו עד תום 42 שבועות וילדתי עם זירוז. הרופא הגדיר את צואר הרחם שלי "בונקר!" אין בכך חדש, שכן כל הריונותיי הסתיימו בשבוע 42. גם את הבכור ילדתי רק עם זירוז, שבוע שלם במח' נשים ויממה שלמה בחדר לידה. בהריון הזה הייתי מאוד פעילה, אפילו יתר על המידה ממש עד הסוף מנקה, מבשלת, עושה קניות עולה,יורדת במדרגות. וזאת במטרה לקדם את הצירים וללדת כבר! (כשיש כבר שני ילדים כבר אין סבלנות לסחוב אחרי 40 ש') למרות כל הפעילות יתר הזאת, הצירים לא באו. הצוות בחדר לידה היה מציג אותי "כאשה ששנה בהריון" חחחח והנה, בסוף הוא יצא...