אין מוצא* טריגר

לא מבינה את עצמי איך ממשיכה לגור עם אב מתעללנפשית!!! עם סיכון מתמיד לאלימות פיזית (יש לו פוטנציאל..), עם הפחדות והשפלות. כבר מבוגרת ולא הקמתי משפחה משלי. כילדה, הגבולות לא היו ברורים ביחסים בין אב לבת/בעל לאישה - מה שבעיקר התבטא מילולית. לא זכור לי מגע פיזי. היתה תקופה שחשדתי שאולי היו דברים (לא אונס) שאני לא זוכרת. רציתי היפנוזה אבל פחדתי...ומה זה משנה בעצם.. הבעיה שגדלתי להיות "נכה" - חסרת ביטחון מינימלי ומפחדת מכל דבר בעצם. זוגיות לא חוויתי מעולם. ועכשיו תקועה איתו במקום לברוח ממנו. גרתי לבד תקופות אבל כל פעם כשקשה חוזרת לבית שלהם ולא מצליחה למצוא לי פינה משלי - פיזית ורגשית. גם במקום העבודה חסרת סיפוק ומרגישה לא מוצלחת. המוות נראה לי פתרון קוסם , אלא שאין לי האומץ לשים לזה סוף. (גם פה אני כשלון. ניסיתי פעמיים לפני הרבה שנים וממש מצטערת שלא הצלחתי) . ועכשיו זה כל כך פתטי בגיל 40 ... הלוואי שהטבע יעשה את שלו ואמות במהרה מדום לב או משהו קצר ומהיר. כבר אין לי כוח. (בטיפולים רגשיים כבר שנים שלא הועילו מעבר לפתרון "מצבי חרום"). יש אנשים חסרי כשרון לחיות.או אולי זו רק אני..

את פיתחת תלות באבא שלך.. אבא שלא מפרגן לך ואת חסרת ביטחון.. והנה סיפרת שיש לך עבודה וזה המון.. העבודה הזאת למרות שאינך מסופקת ממנ, יכולה לתת לך קרש קפיצה לחיים משלך. נסי לשכור לעצמך דירה ולממן את עצמך. יהיה לך קשה לבנות זוגיות אם את עדיין חייה בחסות אביך.. את נמצאת בטיפול?? חוץ מזה את רק בת 40 , עדיין צעירה (לא בת 20 אמנם אבל החיים עוד לפנייך) ותמיד אפשר לפתוח דף חדש.. ואגב, אני מכירה נשים שהביאו ילדים גם אחרי גיל 40 (אמא שלי, ושכנה שלי, למשל). ואנשים פתחו דף חדש גם בגיל 60. תראי מה קרה לסוזן בויל, אני חושבת שהאישה המדהימה הזאת פתחה תקווה לעוד הרבה נשים במצבה. אם אינך מכירה את השם תקליקי בגוגל את השם שלה ואז תראי. יקירתי בואי תראי איך שכנה שלי מתלבשת ונראית בגיל 47 ומרגישה שהחיים עוד לפניה...ומלא צעירות חברות שלה.. אז זה הכל עניין של איך את מרגישה עם עצמך.. ולא פספסת עדיין את הרכבת.. את עדיין יכולה להפתיע את עצמך ולהצליח.. ולגבי זכרונות ילדות לא ברורים- אל תתני לזה לגרום לך לשקוע עוד יותר. גם אם קרה פני לטיפול, תצאי, תתאווררי, תתלבשי. גאד, את עדיין צעירה! יש לך את זה! סמויה

יודעת שתלויה בו רגשית. כלכלית אני עצמאית מזמן. גם כשגרתי לבד, התלות הייתה קיימת.היום מרחמת עליו ורואה כמה שהוא חלש. לא רציתי זוגיות בכל מחיר ומתוך המודל עליו גדלתי, פחדתי שאמשך דווקא לגברים אלימים.. בכל מקרה תודה על התגובה.

חשובה מאוד אצלנו כולם חשובים, ובטח את שמרגישה לא חשובה!!!! אצלנו את הכי חשובה! מקום מוכר הרבה פעמים מרגיש בטוח גם אם הוא פוגע ומתעלל, הפחד לצאת אל הלא נודע , מקפיא ו"תוקע" וכך בנות- בנים נשארים במקום הכי לא בטוח כי הוא הדבר המוכר והידוע! אני מבינה שכרגע את לא בטיפול, אך יש לך נסיון וחויה מטיפול שלא הועיל, אני חושבת שאין ברירה את זקוקה לטיפול טוב! עם תובנות , אך בעיקר מעשים, מקווה לראותך כאן איתנו אידה