הפרעות
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
במשך שנים ארוכות מאוד אני חיה עם הפרעת אכילה ,אוכלת ומקיאה שנים זה היה בסדר ,הרבה מהתקופות זה היה על אוטומט של הקאה רגיעה ,זאת היתה הדרך שלי . בזמן האחרון אני לא מקיאה הרבה אבל גם כשאני רוצה מאוד ואני אחרי בולמוס עומדת מעל השירותים ולא מצליחה שותה עוד מים שוב דוחפת ידיים לגרון ונחנקת זה לא עושה לי טוב כי אני נשארת עם כל "הזבל" שהכנסתי לתוכי (כבר עליתי שתי קילו) ואני לא מצליחה ,פשוט לא מצליחה. סיפרתי אתמול בטיפול ,והמטפלת שלי אמרה מיד להתקשר אליה רגע לפני הבולמוס והסכמתי ,אבל בלב אני כל כך פוחדת רק את זה אני יודעת/ידעתי לעשות 20 שנה של הקאות איך? כואב לי הראש מלחשוב על זה,אולי כדאי שאפסיק סה"כ אני מרגישה טוב ,לא יהיה חכם מצידי להרוס. אני כזאת מתוסבכת לפעמים אוף...... רות
מצטערת...אין לי מילים...הנושא הזה הוא טריגר חזק עבורי.. תרגישי טוב דמעה
רות יקרה הגוף שלך מנגד לפגיעה בו כנראה היגע הזמן להקדיש לו זמן, מחשבה, אהבה דיי לפגוע ולהזיק כדאי להחליט ולהתחיל לעבוד על שינוי החשיבה ההתייחסות לגוף.... לעצמך ממגיע לך יותר בהצלחה אידה
כל שינוי הוא מפחיד גם כשזה שינוי לטובה עכשיו את לומדת לחויות בשלום עם עצמך משנה את דרכי החשיבה וההתנהגות רוכשת כלים חדשים להתמודדות וכנראה שהגעת לשלב בו דרכי התמודדות הרסניות כבר אינן מתאימות לך את עדיין מנסה להיעזר במה שהכרת רוב החיים אבל זה כבר לא מצליח כי יש בך את החלק השני שמתנגד לכך שתמשיכי לפגוע בעצמך מפחיד לוותר על המוכר והבטוח אבל תנסי לחשוב על כך שכבר יש לך דרכי התמודדות חילופיות ושבעצם את כבר לא זקוקה לדרכים הישנות שחף
צודקת הדרכים ההרסניות לא מגיעות ממש בקלות אני לא תמיד מצליחה לעמוד שם להקיא את כל מה שמזהם אותי אז אולי זה כבר לא מתאים ,אבל רק את זה אני יודעת לעשות אני כזאת משוגעת אוףףף המטפלת אמרה תתקשרי מליון פעם אני פשוט לא מסוגלת אני אפילו מרגישה שלא מגיע לי היא כל כך מאמינה בי וגם זה מפחיד אותי בשביל מה כל האמונה הזו ,השביל הזה שהייתי בו לא שלי אני לא יודעת איך להיות שמחה כל כך וגם לא איכפת לי אנילא צריכה אף אחד רות
