כך אני מרגישה...

שיר כל כך נכון שכתבה דליה רביקוביץ... משוררת נפלאה שהתאבדה... גאווה "אפילו סלעים נשברים אני אומרת לך ולא מחמת זקנה. שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום בקור, שנים כה רבות, כמעט נוצר רושם של שלווה. אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים. מעין גאווה. שנים רבות עוברות עליהם בציפייה. מי שעתיד לשבח אותם עדיין לא בא. ואז האזוב משגשג, האצות נרגשות, והים מגיח וחוזר, ודומה הם ללא תנועה. עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים יבוא וילך. ופתאום האבן פצועה. אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה. ומה גם אנשים. " נשברת דמעה

נשארת בלי מילים מול הכאב שלך... מבינה עד כמה כואב וקשה ולא ממש מוצאת מה לומר :( מחבקת אותך ושולחת לך כוחות מרעננים מחר יום חדש פחות אפור יותר אופטימי שחף

שיר מדהים עם מילים מלאות עוצמה וכל-כך נכונות לגבי חיי הרגש של המשוררת. בהחלט אפשר להתחבר לרגשות הללו אבל לא לגמרי אלא עם הסתייגות. אני מקווה ומאמינה שאפשר גם אחרת. כי השיר "הכל-כך נכון" בסה"כ משקף הלך רוח מסויים של הכותבת ובמקרה מתאים גם לרגשות הקשים שלך עכשיו. אבל דמעונת, הכותבת הזו וויתרה בסופו של דבר. ואילו את, יש בך מספיק נחישות כדי לא להישבר מול אף סערה. זה מחבר אותי למשפט בהקשר של הניק שלך "אין טיפת המים (דמעה) חוצבת בסלע בשל כוחה אלא בשל התמדתה" מה שאומר דמעה- שיש בך את הכוחות הראויים להמשיך ולהילחם ולא להישבר יום אחד בהפתעה. סמויה

דמעה יקרה כל כך הרבה כאב ואני מחפשת ...מה יתן לך את הכוח היום לא להשבר? מה את חושבת? מה היה עוזר לך היום? מה היה מחזק? נותן תקווה מחבקת אידה