אני פתטית

היום היה לי מקרה חירום רפואי והרגשתי לא טוב והייתי חייבת לנסוע במונית לקופת חולים וחברה נתנה לי שטר של 100 שיספיק גם לכמה ימי נסיעות ונהג המונית ראה שאני כמעט מעולפת ושיקר ואמר שיש מכונית תופת בעיר וכל הרחובות סגורים ועשה סיבוב ענקי ועלה לי 70 שקלים ובדרך עוד דיבר אלי כאילו רצה להתחיל איתי ואני הרגשתי לא טוב וחשבתי שהוא נחמד אלי איזו פתטית... כמה קל לעבוד עלי כמה מחמאות וישר אני מאמינה שונאתתתתת את עצמי באמת באמת באמת כבר לא רוצה יותר להיות לא רותצה דמעה

את בכלל ללא פתאטית!! מצטערת שזה קרה לך וגרר רגשות קשים.אני יודעת, זה לוקח זמן להתגבר על הרגשות שנלווים לסיטואציה שמשהו שיחק אותה נחמד אלייך עבד עלייך, ניצל את תמימותך והיסח דעתך לטובתו(גם אם זה לא משהו מיני, עדיין זה גורם לטטריגרים איומים). אני מזדהה עם הרגשתך בעניין. הנה אני יספר לך על משהו לא מיני אבל גם גרם לי להרגיש מה זה רע! לפני כשנתיים היה לי מקרה קצת דומה עם נהג מונית (מקרה מטופש שקשה לי לשכוח!) שסיכמתי איתו מחיר למושב הקרוב- 25 ש"ח. בדרך הוא היה נחמד, דיבר איתי וצחק איתי כאילו חברי משכבר הימים. וזה הסיח את דעתי. אני ישבתי במושב האחורי, כמובן. במוניות תמיד אני מאחור! ואפילו זה גם גורם לי מתח. בסוף הנסיעה נתתי לו שטר של 100 וכשירדתי הוא החזיר לי 25 ש"ח. חיכיתי ל-50 נוספים שמגיעים אבל הוא רק עזר לי להוריד את הדברים. חיכיתי עוד קצת אולי יחזיר אבל כלום! ואני..לא אומרת כלום, מתביישת להוציא מילה מהפה אבל החמישים אצלו! מחכה שיחזיר. בסוף אגרתי כוחות נפשיים ממש ככה! זה לא בא לי בקלות אפילו ששמתי לב לטעות הרגשתי כל-כך לא נעים! לא בא לי להתווכח. ואמרתי לו בעדינות והוא לא התייחס מייד כאילו לא שמע- שנתתי לו שטר של מאה (והתחלתי לחשב בלב אולי אני טועה?)בסוף שראה שאני מתעקשת אפילו לא התנצל שטעה אבל החזיר לי את החמישים בסוף. למרות זאת, הרגשתי גם כל-כך פתטית כמי שקל לעבוד עליה אולי נראתי לו סתומה, מעופפת שלא תשים לב לכן הוא העז. ועוד הרגשתי רע כי הוא היה כזה נחמד אליי וסחבק. מסתבר שזה היהאולי להסיח אותי? כל כך התביישתי בעצמי!!! וגם שהתביישתי לומר לנהג ולהתווכח איתו זה גרם לי לנקיפות מצפון איזה מטומטמת אני שככה קל לעבוד עליי ואני עוד מתביישת להגיד! גם אחרי כמה ימים המשכתי לחשוב על זה וזה עשה לי רע והרגשתי מטומטמת שאפשר לעבוד עליי בקלות וגם אם אני שמה לב אני מתביישת להגיד מייד. האמת, פעם הייתי נוסעת מלא במוניות כי הוצאתי רשיון מאוחר רק בגיל 28. והסיטואציה הזאת שלי עם נהג מונית זר שנואה עליי ביותר וגורמת למתחים רבים כל הנסיעה כל השרירים שלי נמתחים "להיכון". לא מרגישה בנוח בכלל! גם אני במושב האחורי. בכלל שונאת לדבר עם הנהג, שונאת את זה שהם כביכול נחמדים וצוחקים איתך ומדברים. אני לא אוהבת לנסוע במוניות!

דמעונת את בכלל לא פתטית! זה היה יכול לקרות לכל אחד אם נהג מונית היה אומר לי שהרחובות סגורים אין לי ספק שהיתי מאמינה לו כי למה לו לשקר לי בעצם? ואת עוד הרגשת כל כך לא טוב בטח שלא היה בראש שלך לחשוב אם הוא משקר לך או לא אני מאוד מבינה את ההרגשה הרעה שנשארת איתה אבל באמת שהתגבובה שלך היתה טבעית לחוטין לא יודעת, לי לפחות זה נראה טבעי לגמרי להיאמין לאדם נחמד את לא צריכה להרגיש רע עם עצמך בגלל זה

דמעה יקרה אך את מרגישה? זה בהחלט יכול לקרות לכל אחד ואחת... אני מצטערת...זו חויה שבהחלט יכולה לא נעימה אבל גם קשה, לאן זה לקח אותך? אל תשנאי,אל תאשימי ואל תשפטי את עצמך, לא מגיע לך... שתפי , מה את מרגישה איתך אידה

אני מרגישה רע עם עצמי כמה קל לנצל אותי זה מזכיר לי איך אבא היה משכנע אותי שזה "בסדר" הרי את הנסיכה שלי היה אומר ככה אני מראה לך כמה אני אוהב אותך ואני תמיד האמנתי אני תמיד חשבתי שאיזה כיף לי שהוא אוהב אותי אני הייתי ונשארתי דפוקה ומטומטמת ואני שונאת את עצמי ולא בא לי להיות כבר דמעה