אל להיות
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מה עושים כשהגוף מתפרק לאלף חלקים, מתפזר לכל אבר. כשהאור מסנוור וציוץ של ציפור או תקתוק של שעון נכנס פנימה. מה עושים כשהאנשים לא נראים אמיתיים יותר כמו תוכנתו. כשיש הרגשה שאין ספור עיניים מסתכלות עלייך ואת מרגישה חשופה ופגיעה. מה עושים כשמרגישים שאין כבר כוח להתמודד עם הסבל ושהכל מתערבל ואין גוף והנשמה יוצאת החוצה ומסתכלת מהצד לועגת, נלעגת. אומרים שלפעמים מתוך השפל ניתן לבנות מחדש, מה אם כבר ניסיתי, אימצתי את כל כוחותי ועדיין אני בגיהנום שלא נגמר. אני נוסעת במכונית עם הורי וכמו לאוטו אין גבולות, כמו הייתי אני בתוך הכביש והמכונית מאיימות לכלותני והקוגניצה לא מתפקדת ואני אמורה להגיע למקום מסויים והולכת לאיבוד ונוסעת על רכבת בכוון ההפוך. מה קורה כשרק המוות נראה פתרון אפשרי והמחשבות טורדניות ופולשות ומציפות ולוקחות אותי כמו לא הייתי מעולם.מה עושים?
מה עושים שכל כך קשה? שהכל מרוחק הוא לא להשאר לבד למצוא את הפתח אל אדם קרוב שאפשר לסמוך לדבר לשתף לפנות לעזרה לטיפול מקצועי האם יש? אדם שאפשר לסמוך?? האם את בטיפול? אנחנו כאן בשבילך אידה
שלום לך אליוט טל אני קוראת אותך חושבת על תקופות מאוד דומות שעברתי כשכל העולם מרגיש כל כך מאיים כשכל דבר כל כך חודר ופוצע כשהגשות כל כך עוצמתיים, מציפים ובלתי נסבלים תחושות של כאב, פחד, בלבול, חוסר אונים לפי מה שחוויתי, מה שבאמת יכול לעזור זה לא להיות לבד להימצא בחברת האנשים שיקרים לך שיכולים להבין ולתמוך ולשתף אותם כמה שיותר לא להשאיר את כל הרגשות לעצמך אלא לשחרר אותם החוצה במילים ואם זה מדבר אלייך גם באומנות וכמובן להיעזר באנשי מקצוע הטיפול זוהי לדעתי הדרך הטובה ביותר בה תוכלי לעזור לעצמך שחף
