לא כאן
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
בלגנים עם האבא נהיה סיעודי ברמות ואני הפוכה מזה. ופתאום אני מבינה מה הקושי - לא יכולה לסבול את חוסר האונים שלו. זאת אומרת בכלל - חוסר אונים, זה המקום הכי נורא, זה המקום ההוא שהייתי בו באותם רגעים נוראיים. ואחר כך ואטמתי עצמי, והמשכתי הלאה, ולא נתתי לשום דבר לגעת בי יותר...לפחות 30 שנה. ועכשיו ,המקום הזה שלו - חושף אותי מחדש למקום ההוא שלי, והתיפקוד שלי על הפנים, והרצון להכנס לקליפה האטומה ההיא שבשנתיים האחרונות למדתי להשיל מעלי, הרצון הזה - כבר לא ניתן למימוש. ברגע שהשלתי את הקליפה חשפתי את המקומות האלו, והם כמו הצלקת של הניתוח, רגישים לכל שינוי במזג האוויר, לכל מגע, גם כשניראה שהן הגלידו.
מבינה עד כמה זה קשה לך לעמוד מולו כשהוא במצב כזה כשהוא מהווה עבורך טריגר, מזכיר לך את העבר הכואב, את הטראומה אני חושבת שהכי חשוב זה לזכור שאת כבר לא שם שאת כבר לא אותה ילדה חסרת האונים היום את אישה חזקה ומודעת לעצמך היום את יודעת לעמוד על שלך, יודעת להגן ולשמור על עצמך תגידי, כל הטיפול באבא שלך מוטל עלייך? או שיש מישהו שעוזר? אם הוא נהיה סיעודי, אולי יש אפשרות לשקול בית אבות? הרי שם הוא יקבל את כל הטיפול שהוא זקוק לו
חוסר אונים הוא מקום נורא להיות בו ועכשיו אבא שלך הוא חסר ישע בעצמו ואת חסרת אונים , שוב מול מצבו ואת נזכרת שוב מזה להיות חסרת אונים וחסרת ישע כי היית במקום הנורא הזה האמת זה טריגר לא קל להתמודדות גם אנחנו היינו פעם במקום הזה של חוסר אונים הרגשות לא קלות בכלל הלוואי ותמצאי בעצמך את הכוחות לעזור לו היכן שהוא נמצא או לפחות להרגיש שלמה עם עצמך ובלי נקיפות מצפון שאינך מסוגלת לעזור לו בכלל כי את עצמך עברת דברים לא קלים ואת עסוקה נון סטופ בהשרדות של עצמך מפני הדברים הנוראיים שקרו לך לכן אולי בלתי אפשרי עבורך לפעול למען אביך זה בסדר אני מבינה אותך במקום החסר אונים שלך אל מול חוסר הישע של אביך. לאחרונה צפיתי שוב בסרט "פורסט גאמפ" נפגשתי עם ג'יני הילדה שאביה היה מתעלל בה ובאחיותיה. היה קטע בסרט בו היא כילדה היא מתפללת בזמן שהיא מתחבאת לאביה שרוצה ל.. "אלוהים יקר, עשה שאהיה ציפור קטנה כדי שאוכל לעוף רחוק רחוק" וזה הזכיר לי את עצמי במקום חסר האונים הזה שכמה שלא הייתי מתפללת לאלוהים " אלוהים עשה ש.." אלוהים שרואה ושומע הכל לא בא לעזרתי אז על אחת כמה וכמה גם הסביבה.
שתהיה לך שנה טובה ומתוקה! התחלה חדשה אושר אור והצלחה סמויה
ליז יקרה לא קל לעמוד מול חוסר אונים לפעמים בלתי אפשרי חוסר אונים שעולה ומציף... מכאיב ומנטרל זה בסדר להוריד הילוך....להוריד מהלך מהתפקוד לאפשר לעצמך להיות בשליטה דוקא במקום שנראה ללא שליטה להבין לקבל את עצמך את הכאב וכל מה שמתחולל לבקש עזרה ולא להיות לבד מחזקת אותך ומזמינה עוד לשתף.... לחלוק כאן בשבילך אידה
מוכר לי כל כך...מוכר עד כאב... עברתי את הסיוט הזה של אבא סועודי... שולחת חיבוק מחזק... (((((((((((((((((((((((((ליזוש))))))))))))))))))))))) דמעה
נכנסתי להגיד @~>~שנה טובה~<~@ ותודה על שאתן הנכן
