לא אוהבת את האשה שנהייתי
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
בעקבות היכולות להרגיש, לכעוס, לשנוא, להגעל, במקום סבלנית, מקבלת, סלחנית, מבליגה, אני עצבנית, מגיבה בחוסר סבלנות, לא נחמדה אל אהובי, בעצם גם אל עצמי אני ממש איומה. קשה לי עם העצמי החדשה - לא נעים לי בגוף הזה והכי גרוע שהאיש שלי חוטף את כל הריקושטים הטיפול באבא שלי קשה לי כל כך ושלא תחשבו שאני נמצאת איתו יום וליל פשוט כל מפגש איתו מעורר כל כך הרבה רגשות - כשאני איתו אני מרגישה שכל הזמן אני כועסת וכל הזמן אני מתאפקת ורוב הזמן אני נגעלת ... אוףףףףף אין כח וזה הורס את הבית
הוי.. ליזי גם אני לא אישה משהו.. ובן זוגי סובל מהשטויות שלי, מהילדותיותת שבי, מחוסר הביטחון שלי במקום להיות לצידו כאישה גאה ובטוחה בעצמה אני מתביישת בחברה ולדעתי הוא נפגע מזה קשות למרות שלא אומר לי את זה. אבל הוא אבהי כזה וסולח לי על הכל. אני כל כך מצטערת שפגעתי בו לפני יומיים שהלכתי בלעדיו עם הילדים למפגש חברתי. כל כל מטומטם מצידי. הוא צריך להיות הכי חשוב לי ומקום ראשון יותר מכל האחרים ומה הם יחשבו ואם הוא ימצא חן בעינהם או לא. מי שלא נאה לו- שיתחפף!!!!!!!! בכל מקרה, מקווה שהמפגש עם אבא יהיה פחות טעון ומציף רגשית.. ודרך אגב, זה לא פלא שאנחנו מתנהלות בצורה גרועה מול בני הזוג שלנו שטובים אלינו- ואנחנו כפויות טובה ולא נחמדות אולי זה בגלל הקשר עם האבותל שלנו שהיה בעייתי. אומרים שבת- מפנימה את הדמות של האב ואח"כ שהיא גדלה היא מעדיפה ללכת על אותו הקו. דמיון חיצוני, אופי תכונות לי לא הייתה דמות אב והגברים שבחיי התחלפו כמו גרביים ואחד מהם אפילו פגע בי. אז הפנמתי דמות מזיקה והפכתי לפוגעת בגברים ולא מאמינה שיש דבר כזה גבר טוב. עכשיו- שיש לי גבר כזה טוב, נותן, מרעיף אהבה אני "בועטת בו" וכפוית טובה אליו אשכרא לא מגיע לי!! ואם היה בא גבר רע שמתעלל בי - בטוח שהייתי חולה עליו ומעריכה את זה. ככה זה לצערי. בכל מקרה אני עושה ניתוח מצב תמיד ומפיקה לקחים ומשתפרת זה התקווה שלי- יכולת התיקון העצמית וההבנה והצמיחה מתוך משבר. אני כל הזמן משתנה, כל הזמן בתנועה ולומדת תוך כדי.אני לפני חצי שנה זה לא אני של היום.. אז זה התקווה שלי בה אני נאחזת יום יום.. שאפשר לשנות ולהשתנות
יש רגשות שפשוט צריכים להרגיש אותם...מכירה ממש טוב את המקום הזה של לטפל באבא חולה...זה כל כך לא פשוט..אל תכעסי על עצמך...פשוט תנסי לקבל את מה שאת מרגישה...בלי אשמה.. מחבקת אותך דמעה
למה את כועסת על עצמך? למה את לא מבינה? עם כל מה שאת עוברת, טבעי שאת תרגישי ואפילו תתנהגי כך,,,, מה שנראה שבן זוגך כן מבין ואת לא?? אולי דרוש יותר הדברות? שיתוף ושחרור כל מה שעובר עלייך? אולי גם התצלות ובקשה להביו...וזה יעבור??אולי זה יעזור? יקל מעט? אידה
ליזוששששש באמת מה קורה לך אההה ? את מעיזה להרגיש ? את מעיזה לכעוס ?? את מעיזה לשנוא ??? וואוווו , את מעיזה להיגעל ????? באמת ??? אני לא מאמינה שאת מעיזה סוף סוף להתחיל לחיות , אייך את מעיזה לעשות דברים כאלה ????? נו נו נו לך , ילדה מקסימה שכמוך -חחחחחחח ולא , אני לא צוחקת עלייך באמת לא נעים להרגיש שאת מתייחסת לא " יפה לאישך אהובך " ובמיוחד אל עצמך !!!מה כבר עשית לעצמך ??? מה לעשות , שבדרך לצמיחה - לפרישת הכנפיים יש גם כל מיני תופעות לוואי ? אין שום תהליך שלא מלווה בכל מיני תופעות כאלה או אחרות , אני מאוד מאמינה שיש לך סיבות משלך כדי להרגיש את הרגשות שיש לך לאביך -אז בבקשב נא ממך יקירתי לא להכות על חטא !!!!! יתכן ובשלב כלשהו זה יעבור ותרגישי אחרת כלפיו , אולי אפילו תוכלי לסלוח לו על ,,,,,,,,,,,,מה שגורם לך להרגיש את הכעסים האלה כמו שקרה אצלי , ועם אישך היקר גמני חושבת שכדאי שתשבי איתו ותשוחחו על מה שקורה לך על מה שעובר עלייך , כך לפחות הוא יבין למה הוא חוטף ממך את כל הריקושטים , זה יהווה לו מעין שחפ"ץ , את זוכרת אייך היית בזמנים שהיית סבלנית ,מקבלת , מכילה ומבליגה ???? אייך הרגשת ?? באיזה מקום היית ???? מה זה עשה לך ???? רוצה לחזור לשם ???????? אם היה לך שם טוב , אז זה רק ענין של זמן עד שתחליטי לחזור לאותו מקום , ואם לא היה לך שם טוב , אז מה בעצם את מחפשת ? למה את בעצם מתגעגעת ??? תחשבי על זה יקירתי !!!! חיבוק חם ומרגיע לך - את המקסימה חטולית
