בסוף היום אולי ט'
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
תשקיעי את הנשמה תתני הכל תהיי שם תמיד תחבקי תנשקי תעטפי אם צריך ובסוף היום איכשהו תמיד תשארי לבד לבד עם החושך לבד עם הזיכרונות לבד על הדמעות לבד ואין מה שימלא אותך ואין מי שיחבק אותך ואין מי שיקשיב לך ואין מי שיבין אין מי שיגיד שיהיה בסדר לבד נמאס לי להיות האמא של רוצה עכשיו להיות קצת הבת של.... עצוב לי דמעה
:( דמעה
זה שאין אמא זה מתסכל וכואב אבל זאת עובדה ואין בררה, אלא להשלים עם זה אבל יש מטפלת ויש חברות שבאיזשהו מקום יכולות לפוגג את הלבד ובד"כ בגיל מבוגר אמא כבר לא תופסת את אותו המקום שהיא תפסה בילדות היא כבר לא נמצאת שם כל הזמן היא כבר לא יכולה להגן ולשמור וגם לא יכולה לפוגג את הלבד היא לא משכיבה לישון ולא מקריאה סיפור זאת רק פנטזיה שלא יכולה להתגשם תנסי להיאחז במה שיש ולא במה שאין ואז הדברים יראו הרבה יותר פשוטים והחיים יהפכו להרבה יותר חיוביים ואופטימיים
שחף אני יודעת שאין לי אמא...ולא תהיה...ואני יודעת שהכל פנטזיה..ואני גם יודעת שצריך להתרכז במה שיש...בסך הכל הבאתי כאב שיש אצלי שמפריע לנשום...כל החיים שלי אמרו לי להסתפק במה שיש לי ולא לרצות את מה שאין...אני מנסה...באמת...אבל מותר לי לכאוב את מה שאין...ומותר לי להרגיש לבד...אני יודעת שאם מסתכלים מזווית אחרת אז גם רואים דברים אחרת...אולי אני פשוט רגילה ללבד ולא רוצה לוותר עליו... לא יודעת.. סתם עצבנית וקשה לי עכשיו... שתהיה שבת שקטה דמעה
מבינה את ההרגשה זה באמת קשה כמה אפשר להיות בשביל ורצון והצורך שישאלו, יטפלו יחבקו יגשו ארוחה חמה פינוק של אמא בזמנו שאלתי אם אפשר לדמיין את זה? לבנות את אמא מחדש? זה עוזר או מקשה? שולחת חיבוק אידה
מבינה את ההרגשה זה באמת קשה כמה אפשר להיות בשביל ורצון והצורך שישאלו, יטפלו יחבקו יגשו ארוחה חמה פינוק של אמא בזמנו שאלתי אם אפשר לדמיין את זה? לבנות את אמא מחדש? זה עוזר או מקשה? שולחת חיבוק אידה
