לא מאימינה שמדברת ככה- טריגר

נראה לי בעקבות מה שכתבתי שם לתורי עם הילד ונזכרתי תוך כדי זה לא אופייני לי להתבטא ככה זה פעםראשונה אבל אני רוצה. משחק קוסם קובייה הונגרית שנעלמת ו..הופ חוזרת ילדה שצוחקת כותונת לבנה שיער משי ארוך ילדה חלשלושית רזה מאוד אין לה כוח לצחוק עייפה כזאת עצמות עיניים ירוקות חיוורת לא מספיקה לעקוב במבט ו..הופ הקובייה נעלמת שוב מעריצה מוקסמת לא מבינה איך לא מספיקה לעקוב במבט והופ.. לומדים משחק חדש חדר ארבע קירות שידה חושך באמצע היום תריסים מוגפים שידה לבנה לא מספיקה להבין מה קרה והופ..יורדת לחצר לשחק בשכונה

אני עושה לך את זה מה ??? סתם אני צוחקת השיר שלך הוא מה שהוא הבנתי שאת כרגע מישהיא אחרת נו סמויה תצאי ממהחבוא היי תפסתי אותך עכשיו את עומדת זה קשור למה שעברת השיר? קראתי אותו כמה פעמים יש דברים כפולים נחמד תפסתי אותך משחק מחבואים עכשיו לילה מאוחר

מקסימה.. בלבלתי אותך הא? בהודעה בלילה עם השיר זו הייתי - אני סמויה שדוקא לא במחבוא אלא סמויה האמיתית שלא משחקת משחקים אלא מוציאה את הדברים כפי שהם. בלי מסכות. וזה בזכותך- כי את אמרת לי שאת חיה את המציאות במסגרת הטראומה שלך ולא מתעופפת יותר מידי לכוונים אחרים. אז ראיתי בזכותך שזה אפשר- ולא קורה כלום.. וכתבתי לך משהו בלילה אבל בעלי נכנס לי באמצע והתחיל לשאול שאלות.. אז יצאתי משם..

((((((((((((((((( סמויונת )))))))))))))))))))))))) את מבינה שזו רק ילדה קטנה ? ומה עושות ילדות קטנות ? משחקות ,,,,, הן לא אמורות להבין ,,,,,,,,,,שמשהו אחר משחק איתן משחק אחר , משחק מלוכלך מחבקת את הילדה הקטנה בכותונת הלבנה ובעלת שיער המשי ארוך ,רזה מאוד עם עיניים ירוקות וחיוורת שמעריצה ומוקסמת עד שהיום החשיך לה -היא זקוקה להמון המון חיבוקים ואהבה כדי שתוכל להתגבר על ה "משחק " החדש ,שתוכל לשחק בשכונה !!! מחבקת אותך המון -כואבת איתך ,זכרי שהיא-את לא אשמה !!! חיבוק גדול ועוטף מכל הלב-הולכת לישון - פחות מ-6 שעות נשארו לי לישון - הלוואי שתישני טוב הלילה כל הכבוד שהוצאת , ששיתפת חטולית

באמצע שהגבתי לך בלילה בעלי נכנס והתחיל להתעמת איתי. מה אני עושה מה אני מסתירה עם מי אני מתכתבת? ולמה.. אולי יש לי מישהו?? אז.. ישבנו אני והוא על המיטה בחדר השינה ו.. פתחנו קלפים.. שאני בסה"כ בפורום של בנות כמוני. רוצה תמיכה זה הכל.. אמנם סיפרתי לו על פעם על הפגיעה אבל לא ה-כל. הוצאתי את אז.. הוא הפעם הקשיב בתשומת לב במשך שעה ארוכה ושתק כמו קיר. הוצאתי לו ה-כל. הכרתי לו את הילדה שהייתי. שהסתרתי. והוא הוא רצה לדעת איך זה היה ומה ואיך הכל התחיל.. כל מה שדברתי עליו ברפרוף והסתרתי את השאר. אמרתי לו- הלילה- אנחנו פותחים את כל הקלפים ביננו אין יותר סודות. ועכשיו הוא יודע הכל כולל הכל! אחרי שעה אמר "היית צריכה לספר לי לפני שהתחתנו" ש..נחליט.. לא ..הכרתי אותך.. הוא היה נבוך.. ואני אמרתי בביטחון "אם אתה רוצה ל..היפרד מאישה בעייתית כמוני אני מבינה" כל הגברים בחיי נטשו אותי אני כבר רגילה. ואז הוא שתק. הלך למרפסת לעשן.. נסער.. אחרי רבע שעה חזר עם חיוך. אותו בעל שאני מכירה. גבר גבר! ששומע הכל ורואה הכל וסבלני להכל ולא נגעל ולא נוטש.. כן, הגבר הזה היה איתי בשתי הלידות וראה הכל! ולא התעלף ולא נגעל ממני אח"כ.. אין מה להגיד- גבר אמיתי! והזמין אותי לצאת איתו למרפסת. וצחקנו והיה נפלא.. וגם נושא- טיפול עלה בשיחה שלנו.- נראה אם ייצא לפועל.. הוא עדיין חסום בקטע. חושב שאני מתמודדת נהדר ומתפקדת מצויין למרות מה שקרה. אז למה אני צריכה?? אח"כ בא חיבוק ממנו ו..כל השאר - לסמן שהוא איתי! שהוא לא נגעל ממני למרות כל מה ששמע ממני לפני שעה. בכל מקרה- לא קמתי הבוקר לעבודה! אחרתי בשעה.. ננזפתי קלות ע"י המנהלת.. אבל זה לא קלקל לי את המצב רוח..כי היה לילה מיוחד..

סמויה יקרה מצטערת על הילדה שפתוי של קסם ומשחק הוביל למשחק מרושע... פוגע ילדה קטנה ויקרה זכרון שעולה זכרון כואב מחזקת ומחבקת אידה

לא האמנתי שזה יצא ממני- ככה בפשטות, בלי מסכות אסוציאציות אמיתיות שעלו מהארוע זכרון החדר התריס המוגף והשידה שהייתי בוהה ובוהה בהם. החושך הלא טבעי הדממה בחוץ כולם למטה החברים שלי..מהשכונה שומעת אותם צוחקים ומשחקים.. ואני כאן. אי אפשר לשכוח את זה. זה זכרון שלא מרפה.

לדעתי את עשית עוד כמה צעדים גדולים קדימה! תגידי, מה יהיה? התחלת לדלג על כמה מדרגות בבת אחת?! סתםםםםםםםםם אני מאוד מאוד גאה בך!!!! זה מאוד חשוב ששיתפת את בעלך והשארת את הסודות מאחור אני חושבת שזה מצביע על היכולת ההולכת וגדלה שלך לקבל את עצמך כמו שאת וזה רק אחד מהמרכיבים שמצביע על כך תצרפי גם את החברים החדשים שלך בעבודה כי ברגע שאת מקבלת את עצמך את יכולה לאפשר גם לאחרים להתקרב אלייך כי את יודעת שמגיע לך שיאהבו אותך וגם השיר שכתבת כאן כל אלו הם תוצאה של קבלה עצמית ההולכת וגדלה שלך ותחשבי איזה תהליך ארוך את עשית מחוסר יכולת לכתוב כאן בשם אחד וריבוי הכינויים שלך שנבע מחוסר יכולת להשלים שאת זו את עם כל העבר הכואב שלך עד ההישגים שלך של התקופה אחרונה נכון שאת גאה בעצמך?! :))) ולגבי הטיפול..... הרי כתבת כאן פעם שיש לך עבודה טובה עם משכורת טובה אז אני חושבת שיש לך את הזכות המלאה להוציא חלק מהכסף שאת מרוויחה לצרכים שלך, שאחד החשוב בהם, זה טיפול למה בעלך אמור להחליט למה את זקוקה ולמה לא??? תחליטי בשביל עצמך!!!! יש לך את הזכות לקבל את ההחלטות שלך!!! ולדעתי את צריכה להבהיר לו את זה את כבר לא ילדה קטנה שכולם מחליטים עבורה את אישה בוגרת, שמתפרנסת יפה ויכולה להרשות לעצמה להשקיע בעצמה!!!! אגב, את הבאת לבעלך לקרוא את המאמרים שהמלצתי לך עליהם? יאללה, כבר כתבתי מעל ומעבר בטח כבר נמאס לך לקרוא את המגילה שלי ;-) חיבוק לך ולילדה הקטנה עם העיניים הירוקות לילה טוב שחף

על החיבוק.. מחבקת בחזרה.. מבינה שלא קל לך בימים האחרונים?? לחץ בלימודים. רוצה חופש מעצמך.. עומס לחץ נפשי שמוביל לקשיים בתפקוד. כמו שאמרת שלא זיהית את המדריכה שלך. שלא זיהית את הבניין שאליו היית אמורה להיכנס. וזה הלחיץ אותך. אל תקשי על עצמך. זה קורה לכולנו. מזל שהמדריכה שלך מבינה ושאלה אם את מוטרדת בזמן האחרון... ולא קופצת להסיק מסקנות.. חשוב שמבינים אותך ולא כועסים.. לכן, תני צ'אנס לעצמך להתאפס לא חסרות לך דאגות ולחץ על הראש.. לכן זה רק טבעי שתטעי ותתבלבלי.. וזה בכלל לא נורא! לאט לאט.. הנה.. גם אני התבלבלתי בפעם הראשונה שהגעתי לכאן. בכל מיני כינויים. בכל מיני סיפורים הזויים (אמיתיים אבל) ולכל סיפור-כינוי, לא ידעתי מה לעשות, איך להתקרב, התבלבלתי עשיתי בלאגן שלם, הייתה כאן סערה בקרב הבנות שחשבו שזה טרול, היה כעס. ואני זוכרת- שאת לא כעסת עליי שאת נתת לי צ'אנס פה. להתארגן מחדש, להתאפס על עצמי. שוב לנסות לארגן את כל הסיפורים, את כל הכינויים. והנה לאט לאט הצלחתי להתגבש ולעלות מדרגות.. אאני חושבת שאם לא היית נותנת לי את הצ'אנס אז בטוח הייתי מרגישה שלא מבינים אותי כתמיד ויוצאת מכאן באותה סערה שנכנסתי.