תעתוע..

אני חייבת הסברים לגבי פרטי מידע סותרים שמסרתי בהודעותיי האחרונות- סליחה יוצא שאני כאילו מזה שקרנית ואני חייבת לתקן- מצד אחד כל חיי אכן פרטי הפגיעה היו בזכרון שלי. כמו שזוכרים עובדות לגבי עצמך. ומצד שני בהודעה אחרת לפני כתבתי שזה נמחק לי מהזיכרון! שבעצם לא לגמרי אלא היווה לי עוד סתם- עוד פרט שולי בחיי וחסר חשיבות. על זה אני מדברת שהיא נמחקה מהתודעה שלי.- אבל אף פעם לא מהזיכרון. נכון שזה סותר? עכשיו- המודעות לזה באה בסערה לפני שנה בעקבות הייעוץ עם הפסיכולוגית והשתלשלות אירועים בלתי נעימה. ואז הזיכרון והמודעות התחברו ביחד. וזה היה- ממש לא טוב! ולראשונה זה הזיז לי. מזה הזיז לי.. אי אפשר לתאר. עכשיו בגלל שאני לפעמים כותבת- שזה נמחק מהזכרון ולפעמים שזה תמיד נשאר בזכרון אז זה מראה שאני שקרנית. גם אם אני לפעמים קוראת ואומרת וואלה..פעם אני אומרת ככה ופעם ככה אז אולי אני שקרנית? אבל לא- מצד אחד יוצא שכן אבל מצד שני לא כי זה כן בזכרון ולפעמים לא בזכרון בתקופות מסויימות של חיי אבל באופן כללי- כן- זה כן בזכרון. ואם אני אומרת שזה נמחק אז זאת אומרת- שזה כן קיים בזכרון אבל לא אכפת לי מזה. לכן- זה כמו תעתוע, כמו אשליה,כמו שקר,כמו פנטזיה ובכלל כמו משהו שלא קיים במציאות. אתם זוכרים את הסיפור על הבנות שעבדו בזנות ואני ראיתי הכל? אז שהלשנתי למשטרה שתתפוס אותן באמצע הלילה המשטרה פרצה לדירה ו.. לא מצאה שם שום נערות! כזה מתעתע והזוי. אבל לא דמיינתי את את זה אז לאן הן נעלמו לעזאזל? אני ראיתי הכל- איך הן באות לשם ואפילו נערה אחת דפקה אצלי בדלת לפרוט שטר של 100 לחמישים. וגם בעלי ראה איך..והכל..מהצצה לדירה מן המרפסת שלנו, אז(אחרי נדנודים מצידי שיבדוק מה הסיפור) אבל לא היה אכפת לו כמוני. אבל לפחות במקרה הזה יש סוף טוב- לאחר שמונה חוד' החבורה הזו נתפסה והיה לזה אפילו כיסוי תקשורתי (רק שבגלל שהן קטינות לא פרסמו את השמות והתמונות)- אבל לא היה לי ספק שלפי כל הפרטים שכתבו בעיתון ובטלויזיה- מדובר בהן. והן כמובן הועברו לגורמים המטפלים. אז בעצם יצא ששיקרתי(כי כשהמשטרה באה לשם לא מצאה דבר) ומצד שני לא. כי כן היו כאלה נערות. לא דמיינתי את זה אני לא עד כדי כך לא שפויה. ובסוף הן נתפסו..

לי אישית, ממש לא הייתה הרגשה שאת משקרת בהתחלה לא הבנתי בכלל על מה את מדברת.... איזה פרטי מידע סותאים?.... כי שום דבר לא הרגיש לי כסתירה לזכור ולא לזכור זה דבר יחסי הרבה פעמים משהו נמצא במאגר הזיכרון שלנו אבל רוב הזמן אנחנו לא זוכרים אותו - לא מפנים אליו את הקשב שלנו ונזכרים רק בסיטואציות מסוימות ככה שזה נשמע לי מאוד מובן מה שאת מתארת ו..... אל תתרידי את עצמך יותר מדי עם המחשבות על מה שהאחרים יכולים לחשוב עלייך...... כי מה זה משנה בעצם?! את יודעת מי את ויש לך את האמת שלך! וזה מה שחשוב!!! ומה שהאחרים חושבים זה כבר הבעיה שלהם..... שיהיה לך סוף שבוע נעים ושמח שחף

היי שחף, לא שאכפת לי מה חושבים אבל פעם אומרת- ככה ופעם אומרת -אחרת. גם אני עצמי מבולבלת מממה שאני מספרת. וזה שאני כביכול מספרת כאן בפורום לאחרים זה בעצם- לי לעצמי, לנסות לעשות סדר בסיפור ובהשתלשלות העניינים. אבל זה חומק ממני. אני בוחנת את עצמי ומגלה שאני כאילו משקרת בעצם או לא מוסרת נכון את הפרטים. וכמה שאני מנסה לדייק זה יוצא עוד יותר מבולבל. כמו דבר שאי אפשר לתפוס על חם. למשל, בהקבלה אליי תאמיני לי כמה מעקבים עשיתי על הבנות הללו מהדירה ממול (לשעבר, ברוך השם!) ואז חיכיתי לשעת כושר ומצאתי אותה באמצע הלילה איך זה התאים לתפוס אותן על חם ! והייתי בטוחה שהפעם- תופסים את הדבר הזה על חם אני אצליח! אז והזמנתי משטרה שהגיעה תוך זמן קצר אבל כשפרצה לדירה- תארו לכם- לא מצאה דבר פרט לתאילנדים שברחו מהמרפסת אל הים. אז היכן הבנות? איך הן נעלמו לאן?!? הן לא קפצו, הרי. מי החביא אותן?!? אני ראיתי שנכנסו לדירה. וכל הזמן הצצתי בחריץ הדלת למדרגות. לא ראיתי שיצאו. מדובר בנערות קטנות בנות 12-15 גג! (כך גם היה כתוב בעיתון מאוחר יותר) כך שהניחוש שלי על-פי מראן היה נכון ביותר. אז בנות יחסית קטנות - איך יכלו ברוח ולחמוק מהמשטרה? תאמינו לי- יש דברים בלתי נתפסים. לכן- המסר מהסיפור עם הבנות- שבמקרה שלנו אי אפשר לתפוס על חם ולהוכיח את הדברים כמה שלא ננסה. זה מסוג הפשעים המושלמים שאי אפשר לתפוס. בטח לא המשטרה.

סמויה יקרה את נשמעת מאוד מבולבלת, לא לגמרי מאמינה בעצמך? במציאות שלך... באמת שלך... מה נכון ןמה לא.... מה גרם לך לא להאמין לעצמך? מי לא האמין? מי נתן לך את ההרגשה שלא ניתן להאמין לך? אני לא הרגשתי שאת משקרת... לא עלה בדעתי איתך אידה

תודה על האמון.. אידה יקרה.. אכן יש כאן מקום לכל הסיפורים הזויים ככל שיהיו. אני זוכרת שעוד בהתחלה שהייתי זקוקה לעזרה בפעם הראשונה וכתבתי בצורה מבולבלת ולא ברורה כי לא ידעתי איך להתבטא ואפילו בנוסף לסיפור ההזוי ערבבתי את הכינוי שלי עם זה של שחף וכולן נבהלו וחשבו שאני טרול. אני זוכרת שכתבת בתגובה לאחת הבנות שהתקוממה בעילום שם נגד הסיפורים ההזויים והמבולבלים שלי, שזה מסוכן קצת לכתוב את מה שכתבה כי אז זה לוקח למקום שלא מאמינים לנפגעות. ושהסיפורים של הנפגעות, מן הסתם "משונים" ולא רגילים. ולפעמים זה שמספר את מה שעבר עליו מבולבל בעצמו אז גם הסיפור (העדות)- יוצאת ככה. לכן, כבר בהתחלה הבחנתי שיש לך טביעת עין שיודעת להבחין מה "אמיתי" בפורום ומה לא (כגון טרולים למינהם). כי בהתחלה באמת פניתי כמו טרול - לא בכוונה, כמובן. אבל את ידעת כמובן להבחין שיש משהו אמיתי שמסתתר מאחורי הפנייה המבולבלת שלי. מצאת לנכון להעיר על כך למשתתפות שנבהלו מאוד שמא זה טרול , דבר שהוביל אותן לבחון מחדש כי במקרה הזה לא כך היה המצב. אה! ושכחתי גם את שחף- שבהתחלה נבהלה כמו כולן כי התחלפתי עם הכינוי שלה אבל בסוף הבינה כמו אידה שזה לא טרול ונתנה לי הזדמנות שנייה להתבטא כמו שצריך.. תודה, שחף!