מתפרקת....

כשהבוקר יבוא - אבנר שימשי "תבכי בשבילי על אובדן המילים על נטל שתיקות מתארכות. תבכי בשבילי על חוסר אונים על ימים מתרוקנים משעות. סלחי לי כעת על מגע מתעצל על חרש ימים אחרונים ותבכי בשבילי כי אני פוחד מדמעות, מסופים. תבכי בשבילי עוד לילה אחד כשהבוקר יבוא שוב נהיה לבד. ... תבכי לי עכשיו על אובדן התמימות ועל מה שאותי משתיק. סלחי לי על מגע מתעצב על חרש ימים אחרונים ותבכי בשבילי כי אני פוחד מדמעות, מסופים... " מפחדת כל כך...מהכל...מרגישה חסרת אונים לחלוטין..ואף אחד לא מבין.... דמעה

ואולי כן מבינים? רק לא יודעים מה אפשר להגיד שיכול לעזור?

אף אחד לא מבין מה,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,? אייך אפשר לחיות בחוסר אונים לחלוטין ? אייך הלב כואב בגלל הבדידות,,,,,,,,,,, אייך הנשמה כמהה למגע , חום ואהבה שאינם תלויים ב,,,,,,,, אייך הפחד בא בשקט בלילה , מזדחל לאט לאט ומשתלט על הישות ,ומזכיר כל מה שרוצים לשכוח ? ופשוט אין כבר כוח להילחם בו , אז נכנעים לכאב,,,,,,,,,,,,,,,