שיחה מעלפת וספונטנית

שיחה תמימה לחלוטין שניהלתי היום עם אמי על דה ועל הא התגלגלה לה בלי משים למקום בלתי צפוי לחלוטין זה התחיל מדיווח שלה על טלפון שקיבלה מהנכדה שלה מקולורדו , ואחר כך מאחי , ואז עברנו לדבר על בעלה וטיפולי השיניים שלו , על היציאה שלי היום מהבית כי היו לי סידורים לעשות , ואז פתאום דיברנו על ההרזיה שלי וכמה שזה גורם לה אושר ומשם,הופ,,,,,,,,(היא ) למה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיע למקום הזה ,,,,,, השתפכות נפשית שלה ושאלה למה את לא מספרת לי מה עובר עלייך , מה קורה איתך ,ואני כמובן עדיין שומרת עליה , מה אני אתחיל לספר לה אייך מה למה וכמה ? היא בעצמה חולת לב מושתלת קוצב לב , כל יום הלחץ דם שלה עולה ויורד כמו ברומטר , הסוכר שלה גם כן , מה פתאום עכשיו ?? מה היא רוצה לדעת , אני עדיין מנסה לשמור ולהגן עליה ואומרת לה ,מה אני אתחיל לספר לך עכשיו דברים , מה את רוצה לדעת ? היא, הכל !!!! אמא , אלה דברים מהעבר שאת אפילו לא יודעת שעברתי אותם בשביל מה את רוצה לדעת עכשיו ???? רוצה לדעת !!!! רוצה להבין אותך !!! באמת ??????????????????????????????????????????????????????? לקחתי קיסם אוזניים כי נדמה לי שאני לא שומעת נכון ,ופתאום דברים מתחילים לצאת להשתחרר ,את זוכרת את החצאית הלבנה עם הפרחים הסגולים שתפרת לי ? היא , בטח , היית נורא קטנה , בת 3 ,( אני זכרתי בין 4-5) אז,,,,,,,,,המילים פורצות מפי בלי מחשבה , בלי שליטה ,על הבן דוד שלי שהיה הראשון שנגע,,,,,,,,ומשם אל הגברים שאיתם יצאה בזמן שהיתה גרושה , על האיומים שקיבלתי שאם אדבר לא תהיה לי אמא , על שני מעשי האונס , היא ידעה רק על אחד , ושם נעצרתי , היא היתה בשוק !!!! לא דיברה כמעט ,רק אמרה לי למה לא סיפרת לי אף פעם שום דבר מכל הדברים האלה ? למה לא שיתפת אותי ???? הייתי שוברת להם את הראש , הייתי הורגת אותם , מסכנה שלי , כמה סבלת לבד , כמה פחדת ואני לא ידעתי מכלום , לא הייתי נותנת לך לעבור את זה לבד , למה לא סיפרת לי כלום אף פעם ??? אני-איימו עלי שיהרגו אותך אם אני אדבר , הייתי קטנה ופחדתי שלא יהיה לי אותך , מה זות אומרת לא יהיה לך אותי , מי היה הורג אותי . את לא יודעת שאני חזקה ? אמרתי , לא ידעתי שאת חזקה , רק פחדתי ( אז אני הייתי אחראית על האושר שלה) ואז היא אומרת לי , אם אני חיה עם בן אדם (זבל לעוס ומאוס ) קשה כמו בעלי סימן שאני חזקה , ( ואיפה היית אז ???) ,סיפרתי לה גם על השכן שגר ממול הבית של סבתי ולא הוספתי עוד רק אמרתי לה שעברתי עוד המון מקרים ומצבים כאלה ושעדיף לא להמשיך בנושא , פחדתי שיקרה לה משהו ואחר כך יהיה על המצפון שלי ,גם כך יצאו ממני דברים רבים מבלי שיכולתי לעצור את הלשון הפטפטנית שלי ,כל הזמן שאלתי אותה אם היא בסדר והיא היתה בסדר ,עכשיו היא אומרת לי אני מתחילה להבין כמה דברים , ( האומנם ???) אבל אז כשרזית ונראית טוב כמו לפני החתונה- זה היה לפני 17 שנה , מה קרה שפתאום שוב עלית ככה ? אמא , באמת מספיק להיום , גם כך זה כבר יותר מידי ליום אחד , היא , לא , רק את זה אני רוצה לדעת , סיפרתי לה על מה שקרה לי עם הרופא בקופת חולים , שזה היה הקש ששבר את גב הגמל ומשם כבר כל העליה במשקל היתה יזומה לחלוטין רק כדי שאני ארגיש בטוחה כי מי שנראית דוחה אף אחד א שורק לה או מתעסק איתה ,פתאום היא היתה אמפטית תומכת , אוהבת , מבינה ומעבר לכל , היא לא אמרה מילה אחת שאני ממציאה , שלא יכול להיות , שזה רק דימיון שלי או משהו כזה , היא אפילו הזכירה לי שהייתי עושה בייבי סיטר לספרית שלה עם הבת שלה ואני באתי אלה וסיפרתי לה שהבעל של הספרית אמר דברים ועשה לי דברים,,,,,,,,,ומיד היא דיברה איתה ולא הסכימה שאלך אליה שוב , רק שמעתי שהם התגרשו ( מאמא שלי כמובן )ועוד כמה דברים מהסוג הזה שבאתי וסיפרתי לה ואחר כך זה נפסק , למה לא זכרתי את זה ?היא לא שכחה !!!! היא כן זכרה וכןןןןןן טיפלה בדברים !!!!! אז למה פחדתי לספר לה ????? אולי כי הפוגע גר בתוך הבית ???? כי חשבתי שהיא לא תאמין לי ????כי , לא יודעת למה ,אולי האיומים ???? במחשבה שניה , אני אכולת חרטה שבאמת לא סיפרתי לה כי אולי דברים היו יכולים להראות אחרת ,אולי היא היתה יותר שומרת עלי , אולי,,,,,, אני כבר לא יודעת מה לחשוב באמת , קשה לי עם זה כי נראה לי שהפחדים שלי רק הרחיקו אותי ממנה ומההגנה שלה , אולי היא באמת לא היתה חלשה כמו שאני כילדה לא הבנתי אותה או את המצב , כבר לא יודעת כלום , העיקר שהיא קיבלה את הדברים והבינה אותי , לא דחתה את הזוועות שסיפרתי לה כמעשיות מהדימיון ,(כמובן שכאן לא כתבתי כל מה שסיפרתי לה ) היא רק חזרה ואמרה לי מסכנה קטנה שלי , אייך עברת את כל זה בלי שאני אדע , בלי לספר לאמא , בשביל מה יש לך אמא ???ואני , עכשיו עם דמעות בעיניים שואלת את עצמי ,באמת ,איפה היית אמא ,אייך לא ראית כלום אמא , למה לא ראית אמא ???? התשובה מאוד פשוטה -הורים שעברו בעצמם התעללות במשך המון שנים לא רואים התעללות של אחרים , הם אינם מסוגלים לראות כי הם חיים בתוך התופת שלהם כמו אמא שלי עם אבא שלי הביולוגי ועם הזבל שאתו היא חיה כיום !!!!!!!! ובכל זאת - מגיע לה קרדיט וחיבוק ענק כי היום היא היתה שם בשבילי כמו שלא היתה שם אף פעם ,אני התעלפתי מהשיחה שלי איתה היום (הייתי בשוק ) מה אתן אומרות ??????? חטולית מבולבלת -מעולפת (שיחה מאלפת )

שכחתי רק לציין שכל השיחה היתה בטלפון ולא פנים אל פנים ,וכשבעלה חזר מה "טיול " עם המטפלת כמובן החלפנו נושא והיא ביקשה שאגיד שאני צלצלתי אליהם והעבירה לי אותו לטלפון -את הפגע הרע , חטולית

לילה בלי כוכב וקר בחדר על לובן הקירות מחול של צלליות ומחשבות צצות רצות בלי סדר בין תריסי חודרים עלי שלכת ורק שעון הקיר בתקתוקו מזכיר הזמן אינו פוסק לעד מלכת בלילה בלי כוכב הכל כמו נחרב רק עשן סיגר עולה אל על בלילה בלי כוכב בלילה קר של סתיו פתאום חבל פתאום חבל פתאום חבל פתאום חבל כשברי ספינה על פני המים צפים הזכרונות צפים מבלי לרצות ושוב חומקים להם חומקים בעצלתיים למה פתאום אני מרגישה כזו בדידות איומה ? ירח שחור תלוי בשמים מזיל דמעות -כמים טיפות שחורות מנצנצות טיפות מבהיקות טיפות כבדות תגיד לי למה -ירח אין לדבר שום טעם וריח אין אמון במילים נדושות אין אמון -הן גדושות האמת הנסתרת -ירח טמונה באמונה-כוכב זורח ספר לי סיפור -סוף טוב ואומר -לילה טוב בלי דמעות שחורות דמעות נוצצות דמעות כבדות דמעות מבהיקות סתם-לילה טוב חטולית-מלנכולית

חטולית יקרה ואהובה... עונה לך כשדמעות בעיניי. קודם על כל מה שעברת אח"כ על שאמך סוף סוף איתך ולבסוף על עצמי שלא אזכה. מאחלת לך שתצליחו לשמר את המומנטום ולהשלים את השיחה פנים אל פנים ושיהיה לכן תיקון גדול ו... אל תצטערי שרק עכשיו ולמה לא אמרת.. תשמחי עם הכאן ועכשיו מחבקת ליז

צודקת ליזוש אהובה ויקרה שלי , צריך לשמור על המומנטום כאן ועכשיו כי מחר היה יכול להיות כבר מאוחר ,ומקווה שבאמת נוכל להשלים את השיחה הזו פנים אל פנים ,כואב לי מאוד בשבילך שכבר מאוחר ,,,,,,,,מעומק נשמתי , חטולית

קראתי אותך והרגשתי איך נעצרת לי הנשימה, איך הדמעות עולות לי בעיניים.... קראתי בנשימה אחת את עברת כל כך הרבה והיית כל כך לבד עם זה כל השנים ואני חושבת שהשיחה הזאת, היא המתנה הגדולה ביותר שאמא שלך יכלה להעניק לך! וכן, כנראה שהיא לא הייתה מסוגלת לראות אז את מה שעובר עלייך אבל כשכן באת אליה וסיפרת לה, היא כן טיפלה בדברים והגנה עלייך וכנראה שהטעות שלה אז הייתה בכך, שהיא לא הייתה שם איתך רגשית או שלא הראתה לך את זה מספיק, אלא רק פעלה על מנת להפסיק את הדברים ולא דיברה איתך מספיק, לא אמרה לך שהיא איתך ודואגת לך, לא שאלה איך את מרגישה, לא ניחמה אותך ולכן כנראה את גם לא זכרת את זה שהיא בעצם עזרה לך ונשארת עם הרגשה שהיא לא הייתה שם איתך ובשבילך ושאת לא יכולה לפנות אליה והיום היא כנראה התבגרה והתחזקה רגשית, ונהייתה מסוגלת יותר באמת לדבר איתך ולהקשיב לך ולהעביר לך במילים את רגשותיה את זכית מחדש באמא שלך ואני מאמינה שבעקבות השיחה הזאת תוכלו רק להתקרב אחת לשניה יותר ויותר אני מבינה מאוד את העצב והכעס שלך על כך שזה לא קרה עוד לפני שנים רבות אבל העיקר שזה קרה!!! וכל הכבוד גם לך על כך שכן נענית לבקשת אימך לשתף אותה! כי גם עבורך זה היה משהו חדש ולא פשוט בכלל הרי יכולת כמו בעבר, פשוט לא לסמוך עליה ולהדוף אותה ואת לא עשית את זה את החלטת לנסות לסמוך עליה ולשתף אז כנראה שגם את היית יותר מוכנה לכך רגשית, מאשר בעבר כנראה זה השינוי שחל בשתיכן, שאפשר לכן את השיחה הזאת

בעבר , עוד בזמן שהייתי בטיפול , נסיתי לדבר איתה ולשתף אותה שאני בכלל נמצאת בטיפול והתגובה שלה היתה , "מה יש לך לחפש שם ??? מה קרה לך ???" למרות שהיא היתה מודעת לדברים מסוימים שאפילו אני שכחתי מהם ,אני חושבת שהיא אולי פחדה לעורר את השדים מהעבר , היא לא ידעה אייך להגיב ואייך לתמוך בי ואת זה אני לגמרי מבינה כי היא בעצמה עברה סוגים של התעללות ובכלל לא היתה מודעת להם , בשבילה זה היה דבר לגמרי נורמלי ,רק שלי לקח זמן בתוך הטיפול להבין את מה שעבר עליה ולהבין מדוע היא לא מגיבה אלי , גם לפני כמעט שנתיים נסיתי לדבר איתה והתגובות שלה עדיין היו קשות, אני חושבת שכיום כשהיא כבר יותר מודעת לסבל שלה ובעצמה מגנה את בעלה ,כנראה שנפל לה האסימון והיא היתה יותר פתוחה להקשבה , להבנה ,להיות אמא עם רגשות כמו שלא היתה מעולם ,ושתביני , אני דיברתי איתה רק על קצה המזלג , לא שיתפתי אותה בכל מה שעברתי כי תמיד ישנה אצלי החרדה שבגלל המצב הבריאותי היא לא תעמוד בלחץ ותקרוס , אם היא לא היתה מבטיחה לי שהיא באמת בסדר גם את מה שטיפטפתי לה לא הייתי מוציאה מהפה ,תמיד שנאתי שאמרו לי כמה אני ילדה יפה, זה מה שראו בי כי ידעתי מה יבוא אחרי זה , אז תמיד חיפשתי לברוח , הייתי עסוקה בבריחה תמידית מאנשים , ממקומות , ממצבים וממה לא , אבל כמו שאמרת , תמיד הייתי לבד , הבדידות היא אוייב גדול ומאוד כואב ,אז כןןןןןן , ובגדול היא היתה שלי כמו אז , באותם ימים שהיא הגנה עלי לפני הימים הנוראים שבעלה נכנס לחיים שלנו והפך לנו אותם על פיהם ,כמה התגעגעתי אליה מילים לא יכולות לתאר ,אני מאוד מקווה שהשינוי שבה יחזיק מספיק זמן מעמד כי יש לה נטיה לטאטא את הכאב ולהתנער ממנו אל מתחת לשטיח , שם לא רואים את "הלכלוך " משמע הוא לא קיים , צריך להמשיך הלאה כאלו לא קרה כלום-מה שמסמל את ההשרדות שלה האישית תודה לך נשמה על כל המילים החמות והמנחמות שלך , מרגישה שחיבקת אותי מכל הלב עם כל המילים שלך ,ומקווה , שאולי , מי יודע גם אלייך יגיעו ימים כאלה טובים שתוכלי לשבת עם אימך ולשוחח איתה שיחה כזו כנה וכואבת ושהיא תחזיר לך בהמון אהבה , נחמה והבנה , אוהבת המון חטולית

חטולה יקרה אני בטוחה שהרבה זמן את מחכה ומצפה לשיחה הזו.... בטוחה שעשית הרבה בכדי שאמא תוכל לראות את מצוקתך אותך אך היא הייתה עסוקה בשלה בכאב שלה בהתמודדויות שלה... ולא יכלה לראותך לא הייתה מסוגלת לראותך נפגעת כואבת והינה היום היה לה את האומץ להתמודד עם כל מה שידעה כל השנים ובעצם לא ידעה כלום.... לך היה את האומץ לספר לקבל את דבריה את הגנתה את החיבוק מעבר לטלפון מקווה שבקרוב תוכלו להמשיך את השיחה לקבל את החיבוק המגן שמחה בשבילך יודעת כמה זה חשוב איתך אידה

תודה אידה לא נראה לי ששיחה כזו תוכל להתקיים כי היא כבר עברה הלאה ,המשיכה את שיגרת החיים שלה כאלו השיחה עברה לה ליד האוזן והלאה משם , חטולית