נפילה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מרגישה עכשיו כמו בהודעה ההיא שכתבתי, על הפגישה השנייה עם הפסיכולוגית ועל המחשבות שיש לי..לא בא לי להיכנס לזה ולהסביר, לא בא לי להדאיג אף אחד, לא בא להצטרך להסביר למשטרה שתגיע אליי אחר כך הביתה, למה כתבתי בהודעה מה שכתבתי. אז לא כותבת. אבל ככה מרגישה. לא רוצה לשמור בפנים, זה קשה מדי. ממש מנוטרלת עכשיו. כל היום במיטה, מאז שחזרתי מהפסיכולוגית. וזה כבר לא בגלל ההתמודדות מולה וזה שהטיפול רק התחיל. זה בגלל הדברים שדיברנו עליהם היום. הפיל אותי לגמרי, ברחתי למיטה איך שהגעתי הביתה. לא רוצה לראות אף אחד. לא רוצה לדבר. בגלל זה גם ההודעה הזאת נדחתה עד עכשיו. לבד. פשוט לבד. לא יודעת מה יש לי. הכל בבלגן בפנים. הכל הפוך. אני לא עושה לעצמי כלום. רק מבהירה את זה. כדי שלא יחזור על עצמו שוב המקרה שהיה עם המשטרה והמיון (לא קרה בגלל הודעה בפורום כאן, אבל מבהירה בכל זאת). לא עושה כלום אבל הלוואי והייתי עושה. הלוואי והייתי נעלמת מפה ולא מרגישה יותר לעולם. ולא היה קשה כמו עכשיו. כמו כל מה שהיה עד עכשיו. לא מצליחה לראות את זה שיהיה גם טוב פעם. לא מצליחה להיאחז בזה עכשיו. מרגישה מנוטרלת לגמרי. רק...לא יודעת...הלוואי ואחרי שאני אלך לישון היום, אני לא אתעורר מחר. וזהו. זה מה שאני רוצה עכשיו. אני מצטערת על כל השטויות שאני כותבת, אבל ככה זה מרגיש כרגע. אני מצטערת. לא מצליחה להוציא את המחשבות האלה מהראש. אין לי כוח כבר להילחם בהן. אין לי כוח לכלום עכשיו. וישנתי חצי יום אחרי שחזרתי מהפסיכולוגית, אז אין מצב שאני מצליחה להירדם עכשיו שוב כדי לברוח קצת. לא משנה כבר. סליחה על ההודעה האידיוטית הזאת. לא יודעת מה חשבתי לעצמי. אני הולכת "להיעלם" לפחות לקצת, מתחת לשמיכה. עם השמיכה עד מעל הראש, שתעלים אותי. שלא ימצאו אותי.שלא יראו אותי. לא רוצה כלום עכשיו. רק שקט. צריכה שקט מעצמי וזה לא יקרה. אני תקועה איתי. ושום טיפול לא יוכל לשנות את זה :(
היי מנותקת מבינה אותך בנפילה שלך , הכאב לא מרפה , המחשבות לא נותנות מנוחה , והכל עולה ומציף עד כדי שאת רוצה להעלם, כלומר , לא להרגיש את כל זה , אל תצטערי על מה שאת כותבת כך את יכולה לפחות לפרוק חלק ממה שמעיק וחונק , המחשבות לא יכולות לצאת לך מהראש כי הן שם עד שתדברי אותן , עד שתתני להן מקום, עד שתוציאי את הכל החוצה , זה רק תגובה טבעית , הכל בסדר באמת , מותר לך להרגיש את כל מה שאת מרגישה , כולל אם בא לך לברוח ולהסתתר מתחת לשמיכה מעל הראש כך שאף אחד לא יראה אותך כל כך כואבת , שלא תראי את עצמך סובלת כי התהליך הזה מאוד כואב , מאוד מתיש הוא סוחט ממך כל טיפת אנרגיה שיש בך , את מרגישה כך בגלל שאת עושה את כל התהליך נכון ,כואב ומפיל רק בגלל שהכל יוצא החוצה , וצריל לצאת כדי שתוכלי להחלים , אני יודעת שכרגע את לא מסוגלת לראות ולשמוע כלום , שכלום לא מענין אותך מעבר למה שאת מרגישה ואת צודקת ,תני לזה מקום , אל תפחדי מכל מה שאת מרגישה , כל הכאב ושאר התחושות שעוברים עלייך רק לטובתך , כך עובד הטיפול , ותנסי רק לזכור שזה מצב זמני כי את בטיפול שיביא אותך בהמשך הזמן למקום אחר וטוב יותר ,עיבוד התחושות רק מביא רווחה בסופו של דבר ואני יכולה להעיד על זה כי סיימתי טיפול כבר לפני שנה וחצי ,אז כנסי ושפכי את כל מה שאת מרגישה זה מצוין ,פשוט נפלא , ואני שולחת לך חיבוק גדול ומנחם אם זה בסדר מבחינתך חטולית
מנותקת יקרה מה שלומך היום? האם הוקל מעט?? עליות וירדות.... נפילות אחרי שיחה... תהליך קשה... לעיתים נראה חסר תקווה... והכל טבעי הכל חלק מהתהליך אני יודעת ומבינה כמה קשה, מבינה את הרצון להעלם לא להרגיש את כל הכאב אני מקווה שההקלה תגיע בקרוב אנחנו כאן איתך שתפי ופרקי מעלייך אידה
לא מצליחה לפרוק:( זה לא יוצא...ניסיתי לכתוב, ניסיתי לצייר, אפילו סתם לקשקש על הדף, רק שייצא משהו שיוריד מהמשקל הזה. לא חתכתי. לא רוצה להסתבך בתוך זה שוב, אני לא אצליח לצאת. אבל זה לא משנה, כי שום דבר לא יוצא עכשיו, הכל חסום בפנים. השיחות לא יכולות להיות פעמיים בשבוע כי זה ציבורי ודרך קופת חולים ויש גבולות קצת נוקשים בדברים האלה. אז זה פעם בשבוע. פעם בשבוע שהופכת אותי לגמרי ומשאירה אותי לבד עם זה והפוכה למשך שבוע שלם. הכל חסום אצלי:( אני חוזרת מתחת לשמיכה, לא יכולה להתמודד עם זה, לא מצליחה
מנותקת יקרה אני כל כך מבינה את הכאב שלך את הרצון להיאלם, לא להרגיש מכירה את זה כל כך מקרוב עוד לפני כשנתיים גם אני הרגשתי ככה אחרי כל פגישה עם המטפלת אני גם נהגתי להזדחל מתחת לשמיכה ולא לצאת משם שעות לברוח לתוך השינה במהלך היום אבל זה לא נשאר ככה לנצח אומרת לך את זה מתוך הניסיון האישי שלי ואני יודעת שעכשיו קשה לך להאמין בזה ובכל זאת, תנסי לזכור את זה גם אם כרגע את לא ממש מאמינה למילים תנסי להיאחז בזה מחבקת אותך בחום שחף
תבקשי מהמטפלת שברבע השעה האחרונה תעסקו בלהחזיר את השקט לגוף - להרגע שלא תצאי משם בסערת רגשות כזו - כך אני עשיתי כשראיתי שאני יוצאת לגמרי הפוכה מהמפגשים. אולי אפשר את הפעם בשבוע לעשות ארוכה יותר (פגישה כפולה) זה יתן תחושה יותר נוחה. מאוד מבינה את הסערה הזו ואת התחושה של סוף העולם- אבל גם יודעת שצריך לעבור דרך זה כדי להרפא את כבר לא יכולה להרשות לעצמך לעקוף כי את פשוט שם אז אין ברירה אלה להתמודד באומץ וזה מה שאת עושה. אני גם לקחתי בזמן הזה כדורים (משהוא טבעי) שאוכל קצת להרגע ולישון אפילו אם רק שעתיים . שולחת חיבוק - ליז
