אהההה...טריגר

קשה... בעיות קיומיות..ופחד.. איך לשרוד? איך להחזיק מעמד? וחודש פברואר... חודש של חשבון נפש... היה אמור להיות לי ילד...אולי ילדה...גדול...בן או בת 26! היה מור להוולד בפברואר של שנת 1982... אבל הייתי חיילת...ולא ידעתי מה לעשות... אז בחרתי להרוג אותו... עדיין מרגישה אשמה... עם כל המצוקות האחרות אין לי מקום גם למצקוה הזאת... http://209.216.62.84/artman/uploads/doll_in_the_ruins_-_photo_anne_gwynne.jpg דמעה

כואב כל כך........ מבינה מאוד את רגשות האשם שלך זה כאב שהזמן לא יכול למחוק וכשיש גם קשיי הישרדות קיומיים כל כאב מתעצם אבל חשוב שתזכרי שאת לא היית אשמה היית אז רק ילדה בגיל של הבת שלך עכשיו לא היו לך אמצעים לגדל ילד וגם לא היית מוכנה לכך נפשית אני מניחה שלא היית בוגרת מספיק לכך תנסי אולי להתנחם בכך שעכשיו יש לך שתי בנות מקסימות שגם אם הרבה פעמים לא קל לך איתן הן מעניקות לך הרבה אהבה וממלאות את חייך תנסי להתמקד בהן במה שיש לא במה שאין שולחת חיבוק אוהב שחף

וואוו דמעה, תמונה קשה מציאות בהחלט כואבת. הלוואי שהיה לי מה לאמר לך.. איך לנחם, איך לעזור.. יודעת שלא פשוט.. שבת שלום לך, מקווה שתרגישי קצת יותר טוב בובה

דמעה יקרה עצוב כל התחושות רגשות האשם ההשרדות המתישה הזו... היית צעירה...לבד...מה יכול לעשות? מי יודע אך מתמודדים במצב כזה? אך עוצרים הכל ומגדלים ילד? זה היה הפתרון הזמין עבורך, בטח זה מה שכולם המליצו... מי היה שם לתמוך? לעזור? אל תעמיסי על עצמך את מתמודדת עם כל כך הרבה , מחבקת אידה בשבילך... אשה לויתן עברי לידר מילים: עברי לידר לחן: עברי לידר עדיין חולמת ועדיין רוצה כבר כמה שנים שהיא לא מרוצה ויש לה הסכם עם עצמה;תמיד כשנשברת עולה לקחת אויר ומי זה אמר שאישה לוויתן זה דבר לא שביר ואולי החום יעשה את שלו, ואולי הקור יגמור אותי ויש בעולם מקומות נפלאים הייתי רוצה להיות שם, למצוא את עצמי שוחה חופשייה בעומקים מתאימים לי לפעמים מרגישה חזקה, לפעמים מתפרקת בלי כוח לדחוף את עצמי מהדחף שלי לשחות אל החוף