אוי.. כמה זמן..

וואוו לא מאמינה.. אחרי כל כך הרבה זמן... התגעגעתי.. רק היום היה לי זמן לקרוא אתכן קצת..ועכשיו גם לכתוב.. את דמעה- מקווה לשיפור בבריאות את שחף- שמתמודדת בנחישות את חתולה- שתמיד מעלה לי חיוך על השפתיים.. ועוד.. סליחה מראש ממי שעוד לא הספקתי ככה להציץ.. אז כך ברפרוף עברתי על כמה הודעות פה ושם היו לי מלא עיסוקים ועבודה לחוצה פחד- כל כך פחדתי שיפטרו אותי כי אני לא מספיקה עד כדי כך שבאתי על דעת עצמי בשש בבוקר כדי שהכל יתקתק לא שאני בכלל חייבת למישהו אבל כל כך הייתי נחושה להוכיח שאני מסוגלת לבצע את העבודה הזו ולא להיכשל.. ובסוף (לאחר מאמצי על )זה השתלם.ועכשיו גם קיבלתי עזרה ואני מספיקה. פחדתי להתלונן שצריך עוד אחת אז לקחתי על עצמי הכל.. האשמתי את עצמי שאני לא בסדר וכישלון חרוץ אז התנדבתי לבוא במשך שבוע בקור העז בשש בבוקר! ואז אחרי יום חפש שנאלצתי לקחת המנהלת שלי שמה לב לעובדה שאני לא אשמה ועושה את המיטב פשוט זו עבודה לשתיים לא לאחת אז העריכו את מאמציי והיא הסבה את תשומת לב המנהלים והם הביאו לי עזרה ו..גם שילמו לי את כל השעות הנוספות "בהתנדבות" יכלותי פשוט לומר.. אני צריכה עזרה זו לא עבודה בשביל אחת- אבל התעקשתי לעשות הכל לבד עד שכמעט קרסתי! לא אכלתי טוב שבוע- רזיתי. ובשבת מנוחה התארחנו אצל אורחים והאכלו אותנו- רק שבמוצ"ש מסתבר קביתי הצטמקה מאותו שבוע אז.. המע' שלי לא יכלה לקבל את האוכל בכלל.. כמו בתת-תזונה.. איזה הרגשה לא נעימה.. קיוויתי שאולי דנה שעזבה התחרטה בינתיים ומחפשת אותי. אבל .. לא היא לא כאן. דנה- אם את קוראת אותי אז תדעי לך שקשה לי כאן בלי החמימות העוטפת שלך. היה לי טוב איתך ונפלא אבל גם את נעלמת.. אני מאמינה שעוד תחזרי..

סמויה יקרה אני שמחה לראות אותך כאן אחרי העדרות די ארוכה ושמחה שהמנהלת שלך שמה לב להיקף הגדול של העבודה שאת מבצעת ושעכשיו תהיה לך עזרה ומקווה שעכשיו יהיה לך קצת יותר זמן פנוי ונוכל לראות אותך כאן יותר תשמרי על עצמך! שחף

תודה שחף יקרה.. בזמן האחרון אני שקועה יותר מידי בעבודה הזאת חייבת להוכיח לעצמי ולסביבה שאני לא כישלון ואני אתאמץ ואעשה הכל כדי להחזיק מעמד בעבודה כזו. התחלתי לעבוד לא בגלל פרנסה בכלל אלא כפרנציפ בהתחלה לבעלי שרצה שאהיה עקרת בית ואטפל בילדים. ועכשיו שיש לי עבודה רצינית אני יודעת שזה למעלה מכוחותיי אבל אני - לוחמת ונאבקת בשיניים שאני מסוגלת לעשות את זה ועד שלא יפטרו אותי הם (אני תמיד חיה בהרגשת נחיתות שהנה או-טו-טו מגיע טל' מהבוס...אצלנו מפטרים דרך הטל' מהיום למחר ומשלמים את החודש) ו..אני חיה בפחד שמא יפטרו אותי בצורה כזו פתאומית וכל טעות קטנה בעבודה גורמת לי ללחץ שהנה היום זהו- מפטרים אותי..אומרים לי לא להגיע יותר למשרד.. ואז סוף היום כשאני עושה סדר במסמכים אני מגלה את מה שחסר נושמת לרווחה וממשיכה הלאה לעוד יום של חוסר ביטחון.. ממש חיה לי מיום ליום.. לא יודעת ם אני רצויה ונחוצה אולי לא נעים להם אז הם מחזיקים אותי? מעניין מתי יגיע הטל' שהם לא רוצים אותי יותר וכן הלאה.. אני כבר למעלה מחצי שנה בעבודה הזו.. מעניין מתי אחוש ביטחון.. בכל אופן, גם אם אין לי הרבה זמן פנוי לכתוב אני מאחלת לך כמתמודדת כמוני עם קשיי היום יום ובלימודים המון הצלחה ו..שתפתחי קליניקה לטיפול לדעתי תהיי מטפלת מצויינת את מאוד מתאימה לתחום הזה ותצליחי בו רבות..אל תתייאשי.. בסוף עוד תקצרי את פירות המאמץ ו..גם אנחנו המטופלים (גם אם לא אני באופן ספציפי) נזכה למטפלת כמוך..

טוב לראותך סמויה אני באמת מקווה שהעבודה הזו תוכל להעניק לך יותר בטחון לגבי עצמך שתוכלי ליישם את בקשת העזרה, ולא תצטרכי לבדוק את עצמך כל הזמן ותבני ותפנימי שמי שעובד גם טועה... זה טבעי ואנושי קבלי את עצמך ועם כל זה תמשיכי לקבל הערכה ותמיכה בעבודתך אידה

היי תודה.. אידה רק בעבודה שבחרתי ממש אסור לטעות וחייבים להיות סופר מדוייקים כי מדובר בדברים רגישים. אבל בכל אופן.. יביאו לי עזרה מישהי שתתעסק רק עם עבודת הניירת כך שאני אוכל לעבוד על המחשב בשקט ובריכוז. ועד שהיא תגיע זה לא אפשרי אז אני עושה את המכסימום בצורה אולי קצת לא אנושית - אפילו זמן לאכול בעבודה אין לי ואני מוותרת על ההפסקה כי אני יודעת שאם תתגלה טעות או שאני לא אספיק בזמן אני היה בצרות. למרות הקושי אני נלחמת!! לעשות גם את מה שקצת לא אפשרי אני לא אוותר בקלות! אני אשתלט על העבודה הזו!! אני לא מתכוונת לוותר עליה בקלות ולשבת כמו זקנה בבית! אני לוחמת! וגם.. אני אמרתי את זה לפסיכולוגית שמייעצת לנו מהמכון שלמרות הבית והילדים והקושי והכל אני אמשיך להילחם! למרות טענותיה שעבודה בסדר גודל כזה לא מתאימה לאישה עם ילדים קטנים וששעות ההיעדרות שלי מהבית (משרה מלאה) מזיקות לילדים ושצריך לעבוד עם הגדול לפני כיתה א' (והוא עוד מאובחן עם קשיים) וושאחפש משהו קטן אבל לא! אני עקשנית!!! זה עושה לי טוב לצאת מהבית ולהילחם ולהחזיק משרה רצינית כזו. לא בא לי להיות- נניח קופאית בסופר או מטפלת בילדים או.. אני לא מפונקת אני אעשה כל מה שצריך לעשות בשביל לשרוד. ולמרות שאיני צריכה לדאוג לפרנסה זה טוב שיש שתי הכנסות משמעותיות בבית כי אפשר יותר דברים ולדעתי זה טוב לילדים לא פחות מאשר שאמא כל היום תשרוץ בבית, תבשל, תנקה תכבס אבל תהיה מתוסכלת מוזנחת ושלוכית כזאת.. אבל לילדים יהיה טוב.. מה אתן אומרות??