איך זה?

איך זה שבשניות הבועה מתנפצת ומשהו חודר את האטימות ושוב כאב ושוב דמעות ושוב.. ולי אין כוח לשוב הזה... וכבר היה טוב.. אז למה זה חייב להיגמר?

יקרה מכירה את השיר של שלמה ארצי? "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר"...אני מכירה ויודעת כמה קשה שמרגישים סוף סוף שהנה הגיע משהו טוב ופתאום זה מתנפץ..מכירה גם את חוסר הכוח להתמודד שוב עם הכאב המוכר אבל אם היה כבר טוב אז יש תקוה ששוב היה טוב..לא? לפחות את כבר יודעת שיש סיכוי לאור בתוך הבור השחור... שולחת חיבוק דמעה