סיפור לא קל

את הסיפור רשמתי לפני שנה בתקופה לא טובה שלי סיפור על משפט והנדון כאן הוא רגש הפחד והכאב העד עולה על דוכן העדים הזכרון התובע שואל :"האם באמת קרה משהוא?" זכרון עונה: " מן הזכרון לא קרה באמת דבר רק המשקפיים נשברו, היה מעט כחול, מעט רוק וידים לא במקום. לא קרה דבר" טובע שאול את הרגש :"אז למה הפחד?" רגש שותק... טובע שאול את הרגש :" תזכיר לי מה בקשתה" רגש עונה "הגנה" טובע שואל : "למה?" רגש מלמל.. זכרון עונה:" האמת אחד הינו צרכים לפגוש כול פעם שהגנו לתחנה, האדם השני ניסה שוב אך לא הספיק הוא היה קרוב והסתכל בחלון ומספר פעמים נוסף הוא ניסה להתקרב אך לא הספיק" הטובע שאול :"אז למה הפחד?" רגש שותק... הזכרון עונה :" הוא טען שהוא גר במעלה הרוחב לא רחוק מכאן" הטובע שאול "אז למה הפחד? הרי לא נאנסת, נכון?" הטובע מוסיף וטוען " הרי את לא נורמאלית כך לפחד, לחלום חלומות רעים ביום ובלילה, למה לפחד מכול דבר, למה לברוח בחרדה מגברים, למה לפחד מחלונות כל כך" הרגש רוצה למות ומתפלל שמשהוא כבר יהרוג אותו. הטובע שאול :"אל מה אתה חולם?" הרגש מספר:"אל קרית שמונה וחשוך, אל איש גדול שמופיע, אל 3 גברים הפורצים ותפסים ואחד הרבעי אונס, ולעיתם אל אבא אם האיש השמן או סתם מניח את היד" הטובע שאול: " וכול החלומות באמת היו ?" הזכרון טוען :" את אבא לא זוכר ולא מאמין, את 4 הגברים מזהה עם התחלה של רדיפה של מכונית, צחוק, תיק שנפס.. לא ממש את השאר קשה להאמין שזמן הקשה של הסיפור לא היתי שם(לבסוף הסיתבר לאחר שביררתי אם אנשים שהסיפור באמת קרה 4 גברים וילדה בת 13 כ"בובת משחק" )" השופט עולה אומר את הסיכום ופסק הדין:" מוזר הוא הרגש הפחד הרי לא נאנסת אין סיבה לפחד אין סיבה לבקש הגנה כי הפשע לא בוצע, אין סיבה לסבול מזכרון מוזר כמו שאת ומכוון שאת רוב הסבל את קבר חובה לבדך, ולמה? הרי כלא מפחד כבר יש לך...העונש היה פשוט כמעט לא קיים זריקת שקט ממיתה כאשר תפרי אותה ותפגיני פחד יופיע הזלזול ליגלולג ואי ההבנה וטענה שאת סובלת מעודף מכול דבר" הרגש שותק ומתפלל למותה הזכרון נעלם ולעיתים שב בכול הכוח ולעיתים בורח ולפעמים הוא לוקח לטיול בזמן למקומות שאינם או שהיו רק בעבר. ואז מצטרף חבר חדש המוות הוא מתפתל בין השקט הליגלוג וחוסר יכולת ההבנה ולופת את הקורבן שכלוא בפחד ומימנו לא משעיר דבר רק חי מת ללא שום סיבה. וכאשר החי מת מבקש להיות מת הבקשה נדחת ונדחת מספר פעמים לא קטן אולי כתפילה אל הרגש שמת והחי מת שמהלך שיבוא המלאך ויקח אותו להיות מת

היי אחת ממש לא אף אחת... מבינה את ההרגשה ומזדהה איתך מאד לכולנו יש את המאבק הזה בין הזכרון המתעתע לרגשות למשפט וכו למרות ההרגשה הנוראית הזו אני רוצה לקוות ולהאמין (עד כמה שקשה) שלפחות בטיפול אנחנו לא עומדות למשפט, שיש אמונה הכלה והבנה.. לקח לי המון המון המון זמן להתחיל להאמין שאולי היא מאמינה לי ועדיין אני בוחנת בזהירות עם טיפה קטנה של אמונה שהיא מאמינה, למרות שאני עצמי לא מאמינה וחיה במשפט הזה כל הזמן. מקווה שעם הזמן זה ישתנה לכיוןן אחד יציב וברור שולחת לך הרבה כוחות ואומץ להתמודדות שיהיה יום קל וטוב ממני שבלולית

השאלות לגבי היה או לא היה ומה היה השאלה האם מותר בכלל להרגיש חלקי הזיכרונות הסיוטים הפחד התחושה שאת חייה-מתה אני חושבת שהחשוב מכל זה לתת לעצמך ליגיטימציה להרגיש את עברת דברים קשים מנשוא ועכשיו את מרגישה את הכל, כאילו זה היה אתמול או אפילו היום הפחד שלך הוא הדבר הטבעי ביותר איך אפשר שלא לפחד אחרי מה שעברת? וגם אם את לא זוכרת את הכל בפרטי פרטים את עדיין יודעת שזה היה יודעת ברמה הרגשית הגוף שלך יודע ומגיב בהתאם תודה לך שבחרת לשתף אותנו באמצעות הסיפור שכתבת אני מקווה שהשיתוף כאן יוכל להקל עלייך, לפחות מעט שולחת לך חיבוק מחזק שחף

אני מבינה שעכשיו תקופה יותר טובה ושעשית תהליך לא פשוט בקבלה את עצמך עם כל האמיתות אלו שרק הזיכרון הריגשי מספר ואלו שיש בהם זיכרון חזותי ושהכאב פחת או לפחות נחלש אין ספק שהשכל הישר מסרב לקבל את האמיתות האלו את הזוועה הזו שבני אדם מסוגלים לחולל מחזקת ליז

אחת יקרה, סיפור מרגש חכם סיפור כואב רגשות זכרון פחד כאב אפשר להרגיש גם את האשמה ובושה תובע , הגנה שופט נראה שכל דבר מבודד בפני עצמו רגש- מחשבה זכרון פיזי- זכרון חזותי אף אחד לא מתחבר אל אחר אין אינטגרציה זה יותר מדיי קשה יותר מדיי כואב ויש מאבק בין כל הרגשות הזכרון האמונה שלך בעצמך ? במה שקרה? האם יאמינו לך? יגנו עלייך? כך הדברים נראים מכאן את מוזמנת להגיב מחזקת וכאן בשבילך אידה

תהיתי אם זה המקום הנכון לספר את מה שכתבתי פחדתי שזה יכאיב יותר מידי היה יותר מידי ציני ובולט לא יודעת מה גם לי לבסוף לספר את זה לצערי לתקופה לא קטנה בחיי זה היה האמת, אומנם שופט לא היה שם ואף לא טובע אך היה משהוא שכל הזמן ניסה ובחלקם אף הצליח לפגוע בי ולא היתיה לי שום דרך חוקית להגן אל עצמי... תיארת נוראה יפה את מה שהפסיכולוג ועוד כמה מחלקי בראיות הנפש מנסים להסברי לי שזאת הבעיה שלי שאני כל הזמן מנתקת דברים דיסוציטיבית. ..עד לשלב שהיום נעל ואת נשערת עם סימנים כחולים שלא ידוע מעין הם הגיעו אצלי אחשו די מתערבבים כל הסיפורים שקרו יחדו ועוד צרות בריאות שכאלה והזיכרון אחשו מתחלי לעלות ולהיזכר במה שקרה שהיתי ילדה כבת 13 (המראות , התחושות ..זה בלתי ניסבל) אני די במצב מיואש שכבר לא יודע מה לעשות אם עצמו לפעמים מוות נראה לי הפיתרון האידאלי למצבי זה יפתור את הכול