טריגר אולי
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
היום אבא שלי (זכרונו לא לברכה) היה אמור לחגוג יום הולדת 82. בכל שנה כשעדיין היה בחיים הייתי נוסעת אליו עם הבנות שלי והיינו חוגגות לו יום הולדת...בשנה האחרונה של חייו נסענו לבית האבות אבל הוא כבר לא זיהה אותנו. היום אני מתגעגעת אליו וזה מכעיס אותי שהוא חסר לי. אני שונאת אותו על כל מה שעשה לי...ושונאת אותו עוד יותר על הבילבול שהשאיר בי עד היום...אוהבת/שונאת אותו..שמחה שהוא לא כאן אבל מתגעגעת...קשה לי עם הבילבול הזה...הייתי מעדיפה פשוט לשנוא..ועכשיו גם מתעוררים הספקות..אולי המצאתי את הכל?? אולי הוא היה אבא נהדר ואני כל כך זקוקה לצומי שאני ממציאה דברים שלא היו מעולם?? אני מסתכלת על החיים שלי היום ויודעת שלא יכול להיות שלא קרה כלום כי אם זה היה נכון לא היו לי את מכלול הבעיות שיש לי ובכל זאת.... מבולבלת... דמעה
אין לי מה להגיד רק שאני קוראת וכואב לי הלב
הבלבול בין אהבה לשנאה משיכה ודחיה ועוד ניגודים ורגשות אשם מי שפגע התעלל וגם אהב והצלקות עוד כואבות ומציקות שולחת חומרי חטוי והרגעה חיבוק אידה
היי דמעונת יקרה אין לי שום ספק שלא המצאת שום דבר , ודברים קרו כמו שאת זוכרת אי אפשר להמציא זכרונות ובטח שלא מהסוג הכואב הזה , זכרונות כשמם הם דברים שזוכרים מהעבר , ואם כבר להמציא אז למה לא להמציא משהו נחמד כמו טיסה בכדור פורח ? ( מקווה שאין לך פחד גבהים ) או גלידה טעימה שבאה בהמון צבעים ? היית ילדה קטנה ולא ידעת להמציא , לצערי זו היתה האמת העגומה שבגללה נשארת מבולבלת ,אייך את מרגישה היום ? עדיין חולה ? מלאן חיבוקים נשמה ,תאמיני בעצמך ואל תתיסרי , סבלת מספיק !!!! חטולה במגפיים
