הסוף.. ככה הוא נראה? ט..

נקרעת בין עצמי לעולם לא מסוגלת לחזור לתפקד שרועה במיטה ימים ולילות כבר הפסקת י לנסות לחיות כבר אמרתי שמשהו מת בי...? אז כנראה שזה נכון בהוסטל כבר מתייאשים מהעובדה שאני לא יוצאת מהמיטה וכשיוצאת אז מנקה וחוזרת לי להתחבא מתחת לשמיכה לא מסוגלת להמשיך ככה וכנראה שגם לא אחרת מסרבת לראות רופא לא מוכנה לחזור לאישפוז בורחת מכל המחויבויות שהיול י גם אם הן קטנות לא נוסעת יותר לשקילות לא אכפת לי מכלום בטח לא מעצמי זה נגמר כנראה התקווה נאבדה ואם אין תקווה אין חיים ואני מתה בפנים מתה מידי כנראה יותר מידי שנים ניסיתי ובאמת שניסיתי ועכשיו אין כוונה להמשיך לנסות ממש עצוב לי שככה נראה הסוף דימיינתי אותו קצת אחר האמנתי שאמשיך להתקיים עם האנורקסיה עם הכל וכנראה שטעיתי לא יכולה להמשיך להתקיים * למען הסר נבואה שמגשימה את עצמה זה לא מכתב התאבדות*

"לא מכתב התאבדותי"? גם לוותר ולכחות למוות בלי לעשות איזה משהו דרסטי זה סוג של התאבדות. להרים ידיים אז נכון שאת לא תביאי את המוות בצורה אקטיבית אבל אם גם לא תעשי משהו כדי לחיות ולהלחם בו. את תתיתני לאנורקסיה שליטה מלאה בחייך חבל את פעם כתבת שהריקוד הוא אהבת חייך תארי לעצמך אם היית לוקחת את כל האנרגיה השלילית הזו ומשקיע אותה בריקוד לאן היית מגיע? תארי לעצמך מזכיר לי פעם ראיתי ראיון עם הרקדן עידו תדמור שגם הוא עבר הרבה בחייו הוא אמר שהריקוד הצילה את חייו. כל האנרגיה השלילית השקיע בריקוד והפך אותה למשהו חיובי מלא חיים חבל

אני ממש מתלבטת ולא יודעת מה לעשות מנהלת המחלקה דיברה איתי וביקשה שאני אבוא אליה כדי לחזור לאישפוז היא שמעה מחברה שלי שאני ממש לא במצב טוב מתלבטת אם להגיע אליה ממש לא רוצה לחזור לאישפוז ולמחלקה הסגורה מצד שני קורסת אבל לא מסוגלת לעשות שוב את הצעד הזה שיחזיר אותי לאישפוז מצד שני מפחדת שיוציאו לי הוראת אישפוז שוב ואם כבר אישפוז עדיף בהסכמה מאשר בכפייה אבל לא יכולה לחזור לשם לא יכולה לבור את זה שוב ורק שבוע וקצת בבית לא הגיוני לחזור שוב לאישפוז זה מתחיל להיות כמו פעם שלא הייתי אפילו שבוע רצוף בבית והייתי חזורת לאישפוז לא רוצה את הגלגל הזה שוב לא יודעת מה לעשות בנתיים החלטתי לא להגיע לשם ולא יודעת כמה זה נכון לי אבל לא מסוגלת אוףףףףף

תעשי לעצמך חושבים מצד אחד קשה לחזור לשם . למחלקה. מצד שני? איזו עוד אפשרות יש לך? להשאר בהוסטל ולחכות שהם יעשו את הצעד בשבילך? אם האישפוז הוא על דעת עצמך (פחות או יותר) יש לך יותר שליטה לא? אם הוא על דעת ההוסטל השליטה היא בידם? תעשי את חושבים עם עצמך בצורה בוגרת רק את יכולה להחליט(או להחליט שלא להחליט. ואז מישהו אחר יחליט בשבילך)

היי ילדונת יקרה מה שלומך? את מספרת על כך הרבה קושי וחוסר בכוחות... על חידלון על יאוש וחוסר תקווה.... האם יש אור בקצה המנהרה? את מצליחה לראות אותו? וכוח לבקר ולשתף....צריך? אנחנו כאן מצפות לשמוע לשלומך? אידה