מרגישה שהחלל בולע אותי ולא משאיר לי לנשום,

התאומים של אמא של אור נולדו ביום שלישי,הלכתי לראות אותם אתמול, החזקתי אחד מהם וכל הלב שלי הוצף בגעגועים לבן שלי לילד שגדל במקום אחר, לראות שוב את הבגדים הקטנטנים שהילד שלי לבש לראות את כל הריצות וההכנות לקראת בואם הביתה מרגישה אייך אני לא יכולה להמשיך אין לי במה להאחז הכל נראה כל כך תפל וחסר חיים הכל אשליה לא יכולה להיות בקשר זוגי עם כל המורכבות שלי לא יכולה להרגיש בתוכי עובר שצומח מה אני בעצם עושה כאן לא יכולה לשמח את עצמי שום דבר לא ממלא אותי נבלעת בתוך הריק והכאב

תנסי לשים את רגשות האשם בצד - הרי לא היתה לך הרבה ברירה, תנסי להשלים עם גל , עם האמא שנמצאת בתוכך ואולי תצליחי לשנות כוון לפתוח בחיים חדשים - כמובן בלי להשליך את הקודמים - אפשר ביחד ... תנסי יקרה.

מחבקת אותך יכולה להבין את גודל הכאב איתך בובה

גל יקרה יש כאב וחלל גדול.... האם נסית לחשוב על משהו שיכול למלא חלק מהחלל.... את הכמיה לאמהות? כמו שאת עוקבת ותומכת באור ובאחים שלו...אבל יותר מכך? מחשבה אידה

לא יודעת מה לומר לך הכאב שלך גדול שולחת לך המון חיבוקים מתוקה חטולה

כאבך גדול מנשוא ואני מששתפת בצערך... ויחד עם זאת אני בטוחה שניתן למצוא פיתרון יצירתי למילוי החלל העצום שלך ומימוש רגשותיך האימהיים אשר אינן ממומשים. חשבי על כך נשמה. וכפי שאת מטפלת בילדים אחרים במסירות ובעוצמה כך תמצאי בטיפול בתינוקים קרובים יותר נחמה. מחזבקת שדה ניר