אני כבר לא מכירה את עצמי,

היום בעבודה אחת הראתה לי את המראה שאולי אני לא רוצה לראות ואני בבואה מכוערת, היא אמרה לי שיש בי המון זעם ושאני חייבת לעשות עם זה משהו הזעם לא יוצא כלפי חוץ אלא הוא יותר באינטרקציה שלי עם אנשים מהעבודה הלכתי שניה מהחדר ושחזרתי דף העבודה שלי לא היה על השולחן שלי חשבתי שהוא נפל וחיפשתי אותו ולא מצאתי ואז התעצבנתי ואמרתי כל מיני אמירות עד שבסוף אותה אחת אמרה לי אני לקחתי לך כדי לראות את התגובה שלך ואז הוצאתי עליה את כל האגרסיה בדיבור כמובן לא פיזית ואני מרגישה שאני באמת לא שולטת על הכעס שלי למרות שאני מנסה להיות מאוד מאופקת ולא להגיב לסביבה שמעצבנים אותי אני מרגישה שאני מתחילה להדמות לאבא שלי שהיה מהיר חימה ומאבד עשתונות אני לא מכירה את עצמי ככה פעם הייתי הרבה יותר רגועה משהו עובר עלי כנראה אני שונאת את הנסיעות לעבודה ובחזרה את הנגיעות האקראיות את הצפיפות את הריח אני שונאת את העבודה עצמה את החיזור אחרי אנשים שיצטרפו אני שונאת את ההתעלמות של המנהלת חוץ מהיי שאני יוזמת אותו והיא עונה לי היי בחזרה אני לא יכולה לסבול את המקום הזה כבר אני לא יכולה לסבול את עצמי

ילדה עייפה את מי את מחבקת במי את מתעטפת בלילות הכי קרים ילדה יחפה מי מושך אותך ללכת בדרך הקשה של זכוכיות ומסמרים ילדה בודדה על מי את מסתכלת מבעד לזכוכית של החלון שבחדרך את מי את מחפשת כל לילה בידייך ללחוש לו את פחדייך, לבד על מיטתך

לא קל להסתכל במראה.... צריך לשם כך הרבה כוח מודעות ורצון לשינוי... לכל אחד מאיתנו ש מראה יפה יותר ופחות... רבים בחורים לברוח...להתעלם אחרים מתמודדים.... זה בודאי קשה... אך אל תפחדי... ההרגשה שלך תיהיה הרבה יותר טובה יותר רגועה יותר שלמה גל יקרה הרבה הצלחה אידה

גל יקרה! השבוע אני נזכרת שוב ושוב במשהו שקרה לי לפני כמה שנים בצ'י קונג בביצוע תרגיל מסויים שעד היום הוא האהוב עלי ביותר. באמצע התרגיל קלטתי לפתע שהשמש זורחת על כולם, גם עלי (!?). היא לא עושה הפרדות. היא לא מחליטה עכשו אשלח קרני רק ל... או ל... היא שולחת קרניה המפזזות לכל עשב קטנטן ולכל חיפושית פיצפונת. אז אולי היא שולחת גם אלי...אולי גם לי מגיע.... לא משנה לה מי ומה אנחנו, כולנו של עשב וכל חי שווים בעיניה והיא נותנת מעצמה לכווווווולם. היא גם לא רוצה שאני אהיה ג'ירפה או לחילופין מליונרית. זה לא באמת מעניין אותה. היא את שלה עושה. לכולנו מגיע להינות מחומ של השמש. מליטופה של אהבה....

מה הפלא שאת " לא שולטת " על הכעסים שלך אם את לא נותנת להם מקום לצאת החוצה>>>>>>> עופווווווווווווו מכאן ???? את אוגרת ואוגרת כמויות שכל אחד היה מתפוצץ מהם האיפוק יכול להתקיים רק במקום ששם מוציאים את הכעסים, במקום שאין לחצים נפשיים במיוחד כמו שעברו עליך במשך השנה האחרונה , ואת עוד אומרת שכנראה שמשהו עובר עליך , ברור שעובר עליך , המון דברים קשים עברו עליך ולמי הלכת לשפוך את הלב ? את מי שיתפת בכל מה שעבר עליך ? יקירתי , את חייבת לעצמך טיפול כדי לפרק את כל הלחצים שלך את כל המתחים שלך את בכלל נמצאת בטיפול כל שהו ??????? אני לא חושבת שאת דומה לאביך שאת מהירת חימה ונוטה לאבד אשתונות אני מאמינה שפשוט קשה לך מאוד ואת זקוקה לעזרה ובמיידי כדי להמשיך הלאה , הנסיעות לעבודה מתישות אותך , אני חושבת שלפחות אם היה לך נעים בעבודה הנסיעות היו משהו שולי שהיית מתגברת עליו , והמנהלת שלך פשוט עושה לך שריר כדי להראות לך שהיא, היא זו שקובעת כי את הצבת לה גבולות , אז שלא תענה לך היי , את באמת זקוקה להיי שלה כל כך ? או שאולי חסר לך היחס " החם והדואג " שלה מלפני כן , שפשוט נכנסה לך לתוך הנשמה עד שקבלת גועל ממנה ????? תגידי , אולי החלפת מקום עבודה יכול לעשות לך טוב ? יש מצב ??? את מקום העבודה את כבר לא סובלת וזו זכותך את עצמך את חייבת לסבול כי אין לך " את ( אני ) " אחרת , מבינה ???? חיבוק לחיזוק מתוקה חטולה